צילום פוסט: Allee | © Shutterstock
תוכן העניינים
טבלת הקבועים באירופה
אני לא חושב שיש דרך טובה יותר לסיים ערב מאשר עם שולחן קבועים באירופה ובמסעדה טובה. גם אם נאלצתי להסתדר בלי הקינוח המעולה אחרי נתח בשר טוב מאוד, עדיין יכולתי לשכנע את עצמי בעיניים ובאף בשכני לשולחן שסופלה השוקולד שוב מוצלח מאוד.
כמו שולחן הקבועים האירופיים האחרונים לפני כן, זה היה מוזמן עד המושב האחרון. כצפוי, הדיונים היו מאוד מגוונים ומרגשים עד הסוף. גם בשימוש הרברט בורקהרדט ההזדמנות לדווח על הקבועים ממועצת העיר ומהסיעה "שלו". עם זאת, הוא לא מצא תשובה מדוע קבוצה פרלמנטרית חייבת בהכרח להגיש בקשה לפנסיונר ואז אפילו לא כזו עם אותה אג'נדה פוליטית או לפחות דומה לראש העיר.
גינת האקלים
היום אנחנו יכולים לקרוא את פתרון המנהיגות להגנה על הטבע והסביבה שלנו בקולה של היילברון. ג'ו ביידן נסח זאת בקצרה: "שאלוהים ישמור על כדור הארץ".
"עזור לעצמך, כדי שאלוהים יעזור לך!" היא התפיסה הפרוטסטנטית, ובלי לרצות להיכנס לדיון על "דת אמיתית", אני טוען שזה יבטיח הצלחה רבה יותר.
אולם למרבה הצער, זה המצב שכל המעורבים בפסגת האקלים העולמית בסקוטלנד השתמשו בו רק למופע הרגיל ולהבטחות ריקות מתוכן. הקנצלר שלנו יכול לשמש סמל לכך - שש עשרה שנים ארוכות של לא עשינו דבר ועדיין נחגג על כך.
נשיא סין ישרים יותר Xi ג'ין-פינג וגם, תאמינו או לא, ראש המדינה של רוסיה ולדימיר פוטין, שלפחות חסכו לעצמם את הריצה של התוכנית וכך הגנו מעט על הסביבה שלנו.
הכנס זכור בעולמנו משני דברים. בוריס ג'ונסון פעם אמר את האמת: "זה דקה לחצות בשעון יום הדין" וגרמנית אורסולה פון דר ליין, הצליח לביים את עצמו שוב עם ביטויים חלולים ולא עושה כלום. "זו ההזדמנות שלנו לעשות היסטוריה. ... חובתנו לפעול”.
אם כל אחד היה מטאטא את דלת הכניסה שלו, העולם כבר היה קצת יותר טוב. עם זאת, למרבה הצער, הפוליטיקאים שלנו יתנגדו לדרישות המתאימות ההולכות וגוברות של בני הנוער שלנו - אלה שסבלו מעשרות שנים של לא עשייה כלום - בכך שהם יצביעו על כך שלא ניתן להציל את האקלים העולמי בגרמניה.
הייתי מייחל לצניעות גרמנית כזו במהלך 100 השנים האחרונות!
לצמק
לכל המאוחר משנות ה-1970, כולנו יודעים שהמודל החברתי שלנו בנוי על חול, שכן הוא מבוסס על צמיחה בלבד. להביא את האנשים הדרושים לצמיחה הזו מחוץ לגרמניה היא אלטרנטיבה בת קיימא, כל עוד הם רוצים לתרום משהו חיובי לחברה שלנו, וחשוב מכך, הם מסוגלים לעשות זאת.
למרבה הצער, מדיניות ההגירה שלנו נכשלה כבר מההתחלה, ובכך עשינו יותר נזק מתועלת לחברה שלנו. ואפילו ההגירה הלא מתוכננת הזו לא יכלה למנוע מהחברה שלנו לרדת עוד יותר.
באופן בלתי נמנע, מאחר שלא היו מעוניינים בפתרונות ברי קיימא, אנשים התמחו ביצירת הצמיחה הדרושה באמצעות ניצול יתר והשקעות רעות ענקיות, אשר, עם זאת, משפיעות בדיוק הפוך ומעודדות עוד יותר ריקבון חברתי וכלכלי. כפי שצוין לא פעם, המודל החברתי הזה עובד רק עבור אלה שיגיעו לסוף חייהם ב-20 השנים הקרובות ולא יצטרכו עוד להיות עדים, שלא לדבר על לסבול, להשלכות החמורות של האגומניה הזו.
הטירוף הוא שעדיין אפשר לחגוג את "דורות החפרים" הללו כ"מחוללי נסים כלכליים" האלטרואיסטיים. הדבר היחיד שהם השיגו לבסוף הוא להפיק את המקסימום מזה לעצמם ולהשאיר את ההריסות מאחור לדורות הבאים: מדבר חינוכי, תשתיות שבורות, התפשטות עירונית מוחלטת, הרס טבע, זיהום סביבתי ואחרון חביב. מדינת אספקה שלא יסולא בפז שאין לה גבולות יודעת יותר.
אם אנחנו בכל זאת רוצים להפוך את הגל, לפחות עבור עצמנו, אז עלינו לפעול מיד ולפתוח את החברה שלנו לאלה שחכמים ומוכנים לעבוד יותר מכולנו, תוך מניעת כניסה למעשה למי שלא מרוויח מאיתנו החברה מביאה. הבעיה תהיה אם שחקנים מובילים עדיין מעוניינים להיות חלק מהחברה שלנו.
לכן, זה בלתי נמנע שסוף סוף נתחיל ונתרחק מהנחת הצמיחה אחת ולתמיד. אנחנו צריכים בדחיפות לאגד את משאבינו הנותרים ולמקד את כל ההשקעות בכדאיות ותועלת לחברה כולה. המונח לכך הוא צמצום.
בחלקו, כוחה של העובדתי כבר פגע ואנחנו מצטמצמים, בין אם נרצה ובין אם לא. ניתן לתחזק בתי חולים רק בערים גדולות יותר ואוניברסיטאות יכולות למצוא מורים מוסמכים רק במטרופולינים. חברות ובתי ספר מומחים יגיעו בקרוב.
עדיף לנו להתחיל ולשלוט או לנווט את ההתכווצות הזו כך שאם נקווה שעדיין נוכל לקבל את העקומה, נוכל להציע לדורות הבאים שלנו תנאים קצת יותר טובים להמשך. טבע כפי שהכרנו אותו בעצמנו ודאי כבר לא יהיה ביניהם.
יום הולדת היום
ברט לנקסטר
