צילום פוסט: Allee | © Shutterstock
תוכן העניינים
ראס-לה-בול!
הונגריה ופולין, שתיים מהמדינות החברות באיחוד האירופי שמציקות למדינות אחרות מאז 2004 - כבר 15 שנה - ואינן תורמות תרומה חיובית לקהילה שלנו, מפטפטות כעת על הרצון לעזוב את "מכונת הדיכוי" הזו.
ניתן להבין זאת במידה והאיחוד האירופי לא רק שיפץ את התשתית של המדינות הללו עם סובסידיות של מיליארדי דולרים, אלא גם את התעשיות שלהן כמו גם את מערכות הבריאות והחברתיות.
ומכיוון שההונגרים כמו גם הפולנים הוטעו בהצלחה רבה להאמין שכל אלה הם הישגים לאומיים, שהיו גדולים עוד יותר אם "יחידת הגדוד האירופי" לא הייתה קיימת כלל, אין זה מפתיע שרבים מהאנשים הללו מ. HUXIT או חלום של POXIT - "ארץ סוציאליזם קוקה" מתפקדת שבה כולם שוכבים בעצלתיים על העור בזמן ש"הקפיטליסטים הדמוקרטיים הארורים" ממשיכים להאכיל ולשתות אותם.
כעת, כשלא רק מספר רב של פולנים והונגרים התחבבו על POXIT או HUXIT שכאלה, אלא גם שאר מדינות האיחוד האירופי יקבלו אותם בברכה, הפוליטיקאים הפולנים וההונגרים האחראים עושים כעת פניית פרסה חדה.
המוטו החדש של המוטבים הללו קובע: נישאר באיחוד האירופי, אך כעת נוכל לעצב אותו מחדש בהתאם לרצונותינו ולרעיונותינו. פוליטיקה לא יכולה להיות פתטית יותר!
הפתגם הישן עולה כאן בראש: "את הלחם של מי אני אוכל, את השיר שלו אני שר" אבל גם זה: "הילדה שלא יודעת לרקוד מתלוננת על הלהקה".
שירותי חירום
בניגוד לטענה האחרונה של פוליטיקאים אחראיים רבים, לאיחוד האירופי יש שירותי חירום משלו במשך שנים, שמסוגלים במפורש לאבטח שדות תעופה, כמו זה בקאבול, למשך 30 יום לפחות.
הבעיה עם כוחות האיחוד האירופי היא זו: כל המדינות המושפעות חייבות להסכים מראש למבצע כזה. ואם כן, גם לספק את היכולות המובטחות, כולל החיילים הדרושים.
מכיוון שיש יותר קולניות מאשר גורמים אחראיים באיחוד האירופי, ה"צבאות" הנוגעים בדבר לא רק צריכים לשאול את הממשלות המעורבות מראש אם הם רוצים במבצע כזה, אלא גם אם הם באמת יכולים לעמוד בהתחייבויותיהם.
אם לא, אז כנראה שכל מדינות האיחוד האירופי יצטרכו להכריז היום שהן רק מסכמות אמנות כדי לא לעמוד בהן.
שריון
אסור לבלבל חימוש עם סחר בנשק, כי זה משרת את השאיפה לרווח. שריון הוא, מצד שני, שמירה אחראית ובר קיימא על הציוד של הכוחות המזוינים שלנו ושל בעלות הברית שלנו.
בגלל המורכבות והעלות של הפרויקטים הביטחוניים של היום, הכרחי שיהיה מאמץ משותף לפיתוח, ייצור, תחזוקה ותיקון. כל דבר אחר הוא חוסר אחריות.
כאן הגיוני שהברית תייצר את כל החימוש ביחד. היתרון המהותי והחיוני בכך הוא שתוכלו להשיג גם תחליפים מספיקים לנשק שנהרס או פגום וכן אספקת תחמושת במקרה של מלחמה.
על רקע זה, אך טבעי הוא שאוסטרליה - במיוחד לאור איום הולך וגובר - בוחרת בצוללות שאולי אף טובות יותר, אך בכל מקרה מיוצרות בכמויות גדולות יותר וניתנות להחלפה מהירה יותר גם במקרה של עימות. .
בינתיים "הדרך האירופית" לייצור נשק ב"ייצור" ובכמויות הומיאופתיות לא רק במחיר מופקע לחלוטין, אלא גם מסוכן ביותר וקטלני במקרה של עימות!
רק חברות, סוחרי נשק ומשטרים טוטליטריים - הלקוחות המקבילים - נהנים מכך; ככל הנראה גם הפוליטיקאים המעורבים.
