תמונה תכונה: כוס קפה בחנות לחומרי בניין
תוכן העניינים
קניות
היום יכולתי לבלות את היום שלי בקניון האהוב עליי, וזה היה רעיון טוב מכיוון שהיום שמשי יותר מהרגיל. מאז דרום חוף פלאזה, שאגב, חוגגת השנה 55 שנים להיווסדה, לא רק נוצצת נקייה ומסודרת מאוד, אלא גם ממוזגת בצורה נעימה בסטנדרטים של קליפורניה, הקניות שם תמיד משתלמת. גם אינספור השירותים הציבוריים החינמיים נוצצים ונקיים, וכך גם המסלולים אל מחוץ לעיר ומהחניונים החיצוניים לקניון; סביר יותר שהקונים הכוחניים ישתמשו בחניונים הרב-קומתיים בקניון.
שמחתי מאוד היום שה דרום חוף פלאזה שרד גם את מקרי המוות הרווחים בקניונים וגם את מגיפת COVID-19 ללא בעיות גדולות. אני מייחס זאת לניקיון ולבטיחות של מרכז הקניות הזה, שבכל קו ראייה יש לפחות ג'נטלמן ידידותי ונחמד אחד, שגורם לכל המבקרים להרגיש טוב. בנוסף, יש את צוותי הניקיון והתחזוקה הרבים, שמתקנים מיד כל החלקה של לקוחותיהם.
ומכיוון שיש גם חנויות רבות בטווח המחירים העליון, לא פלא שצוות אבטחה נוסף מול החנויות יוכל לסייע ללקוחות במידת הצורך.
האווירה המצוינת של הקניון מעוגלת בידידותם של העובדים, והצלחתי לשכנע את עצמי בביקורי הראשון מה יכול להיות שירות לקוחות. כסטודנט, זרקו אותי מסוכנות מכוניות פורשה במינכן מהר יותר ממה שנכנסתי לשם; רק רציתי להסתכל מקרוב על ה-911 הוורוד עם כוכבים סגולים. עם הניסיון הזה, כמה שבועות לאחר מכן היססתי להיכנס לחנות של ורסאצ'ה בסאות' קוסט פלאזה, למרות שהופנטתי מהבגדים הצבעוניים. אבל בסוף, נכנסתי לחנות ופניתי למוכר הראשון ואמרתי שאני רק רוצה להסתכל אבל לצערי לא יכול לקנות. הוא באמת הזמין אותי לדפדף והציע לי קצת אחר כך כוס שמפניה, רק כדי לסיים קצת יותר את "חווית חוסר הקניות" שלי.
וכך שמחתי היום לראות את חנות ורסאצ'ה ועוד יותר כשגיליתי שהיא תחזור בקרוב למיקומה הישן במרכז הקניות בגודל קצת יותר גדול. בתום ביקורי היום, הסתכלתי כמעט בנוסטלגיה על שתי הקרוסלות ששני הבנים שלי הצליחו להתלהב מהן רק לפני כמה שנים; היום הם כנראה היו עוצרים בחנות של אפל כמו אבא. בכל מקרה, הקרוסלות עם הבלונים הצבעוניים שלהן הן עדיין אטרקציה לכל מבקרי הקניון הצעירים יותר.
תור
העובדה שהסענו את המדינה שלנו בקיר בעשורים האחרונים הייתה נושא בבלוג זה שוב ושוב. בינתיים אי אפשר להכחיש יותר שאי אפשר להציל את הסביבה שלנו. זה באמת רק עניין של כמה מצאצאינו ישרדו וכמה הטבע עוד יעמוד לרשות הניצולים.
פתרון לבעיה זו אמור להיות כעת המשימה הראשונה שלנו, אם לא, שכן הפלישה של הפדרציה הרוסית למזרח אירופה זה עתה התערבה ומראה לנו שוב שהעולם בכללותו קצת יותר מסובך.
תג המחיר לפתרון הבעיה האחרונה נמסר לנו בעיתונות, כלומר השתתפות כנה ופעילה בנאט"ו, 2% מהתקציב הפדרלי השנתי ועבור מימון הסטארט-אפ הראשון 100 מיליארד יורו ב-2022.
לזמן קצר באמת אפשר היה להאמין שעכשיו אנחנו דואגים בעצם שנבטיח שוב את יכולת ההגנה שלנו, כדי שנוכל למהר באופן מיידי ובתקיפות לפתרון הבעיה הקטלנית הבאה - הסביבה ההרוסה. אבל רחוק מזה!
זה רק גרם לכך שכל המעורבים (ובמיוחד הנהנים המקבילים!) מראים לנו מה עדיין מקולקל כאן: מערכת הבריאות, מערכת החינוך, כל התשתיות ואפילו דיור (זה חסר בכל פינה, לפיה הקיים צריך לשפץ בדחיפות) כמו גם את הדמוקרטיה שלנו עצמה. וכולם יודעים את תג המחיר המקביל - אפילו לדויטשה באן יש פתאום מושג לגבי תחבורה ברכבת וכיצד נוכל להבטיח זאת.
היתרון היחיד הוא שכולנו יודעים עכשיו בלי אם ובאלים שדרסנו לגמרי את המדינה שלנו (תודה לך לאיחוד ול-SPD!) - להסתכל לכיוון השני ובהמשך להכחיש כבר אי אפשר - ולא רק טריליוני יורו יידרשו כדי להבטיח את עתיד ילדינו, אבל במיוחד פעולות שלנו יידרשו!
אבל מה אנחנו עושים במקום? אנחנו לא נותנים סדר עדיפויות: ביטחון -> איכות הסביבה -> תשתיות -> חינוך -> דיור -> עניינים סוציאליים, אלא נלחמים רק על שימור השגשוג והרווחה האישיים שלנו (כתבתי על זה כמה פעמים!).
ובמקום שהפוליטיקה שלנו תתמודד עם לפחות אחת הבעיות הגדולות, רק הפרלמנטים, הרשויות והמשרדים מוגדלים עם צוות נוסף, מיותר לחלוטין, יועצים חדשים, ליצן ושרלטנים נשכרים (טורמשטראסה ואזור המדרחוב היילברון יכולים לשמש כמקום חי. דוגמה ) כמו גם הנחות, סובסידיות ומתנות מובטחות לאזרחים - וכל מקבל החלטות (ראו פרנקפורט!) דואג שלא יפספס!
כל האחראים רק משערים שזה יימשך עד שמלחמה או התחממות כדור הארץ ישימו קץ מפואר לכל העניין.
הפוך, סיים!
יום הולדת היום
וולט ויטמן
