צילום: בית העירייה היילברון | © Shutterstock
תוכן העניינים
דחיסה מחדש
אחת ממילות הפולחן החדשות של מועצת עיריית היילברון היא "צפיפות", שהיא בעצם דבר טוב כדי למתן את ההתפשטות העירונית בנופים שלנו. כמובן שעדיף אם בעיר גדולה תוסר גם מגבלת גובה הבניין. עם זאת, הדבר הרע בכל העניין הוא שלמרות שהדברים מתאחדים, התשתית הדרושה לא מותאמת בהתאם או אפילו עם ראיית הנולד. הדברים היקרים באמת באמצעים אלה הם צנרת האספקה והשפכים, מיכלי האיסוף והגדלה ומודרניזציה הכרחית של מכוני טיהור שפכים. בנוסף, תחול עלייה בשטחי התנועה ובמתקני החניה - לפחות כל עוד רוב אוכלוסיית היילברון עדיין אוהבת לנהוג במכונית שלהם. יתרה מכך - אפשר לראות את זה לא מעט באולם, בין היתר - שהרחבת מערכת החשמלית או אפילו בונים שבילי אופניים פונקציונליים; ודאי שלא יחסרו רעיונות. בנוסף, אסור לשכוח את תשתית האספקה והטלקומוניקציה האחרת, שכבר פועלת על הגבול.
לכן לא מובן שכבר לא בונים או מורחבים צירי תנועה הכרחיים, אלא להיפך מצטמצמים או אפילו מצטמצמים מושפל למבוי סתום, בדיוק כמו שבילי אופניים מסוימים מסתיימים באופן פתאומי ובלתי צפוי. וברגע שיורד גשם קצת יותר חזק, המרתפים עצמם או בעיקר אלו באזורי פיתוח חדשים מציפים. ומכיוון ששטחים שלמים של בנייה חדשה פשוט מוכרזים כמורי תנועה או נטולי מכוניות, ובכך חוסכים למשקיעים את הוצאות החניה, אתה מקבל תנועה נוספת, מיותרת ומזיקה לסביבה ברחבי מרכז העיר, שכן המבקרים מסתובבים ללא הרף בין גושי העיר. דירות בחיפוש אחר מקומות חניה פנויים, וכן לתושבים שבניגוד למה שהעירייה מניחה, יש להם מכוניות משלהם אך אין להם מקומות חניה.
אנחנו רוצים הכל, אבל לעשות את זה הכי זול שאפשר זה לא פתרון לשמירה על עיר גדולה בחיים. וגם איסורי נהיגה או הגבלת מהירות לא פותרים את הבעיה.
Schwimmen
למרות שאני עדיין צריך לחכות 6 שבועות טובים לפני שאוכל לשחות שוב בעצמי - אם שכיחות היילברון לא תסכל שוב את התוכניות שלי - אני מאוד שמח שלפחות שתיים מבריכות היילברון שלנו פתוחות. הפסקת השחייה של מספר חודשים השפיעה מאוד לרעה על מצב הבריאות שלי, אז אני מקווה שדברים יתחילו להשתפר שוב בקרוב.
ושחייה היא דבר טוב גם עבור הילדים והצעירים שלנו, בתנאי שהם לא מסתובבים רק בשולי הבריכה, אלא לפחות ינסו ללמוד לשחות. כאן זה יעזור מאוד, אם כי השלישי בריכה חיצונית Gesundbrunnen ואפשר לפתוח את בריכת ה-Soleo המקורה שלנו - אבל אני חושד שזה לא רק בגלל הכסף, אלא בגלל המחסור בעובדים מיומנים.
עבודת מועדון
הרבה זמן תהיתי איך אחרים יכולים להסתובב באינספור מועדונים בכוחות עצמם מבחינת זמן. אני, לפחות, תמיד נאלצתי להגביל את עצמי מבחינת כמות ויכולתי להשתתף רק במעט מאוד בו זמנית. ועצם היותי יו"ר של מועדון בודד מעסיק אותי כל יום.
עם התגברות הניסיון, הצלחתי להוריד כמה דברים, אבל תמיד יש דברים חדשים שצריך להתמודד איתם. ולאורך השנים תמיד יש חזרות - ללא דז'ה וו - שפחות ופחות כיף לעבוד בהן. ולמרבה הצער, כנראה בגלל עבודת העמותה התנדבותית, אין זה מועיל אם אתה יוצר אוסף שיטות עבודה מומלצות או שאלות נפוצות ואפילו פחות, מקביל ספר לימוד שרייבט
אז אין לך ברירה אלא להטיף שוב ושוב לאותו דבר, וזה משהו שאנשים שפעילים במועדוני ספורט או מוזיקה נחסכים כי בשלב מסוים גם העמידים ביותר יכולים לשחות, לרכוב על אופניים או לשיר.
אבל זה ממש מעצבן כשאתה כל הזמן שואל את חברי הנהלת המועדון "מקצועיים". היסודות של "שלהם" העמותה חייבת להטיף ומבין שכל העניין לא משנה להם; העיקר שהם יכולים להתפאר בפוסט, עדיף שהם לא צריכים לעשות שום עבודה משלהם.
בעמותות פוליטיות במיוחד, זה המצב שאנשים אלו מופיעים לבד - אם בכלל - לאירועי החובה, שימו לב לאוכל ושתייה, תמיד מוכנים ומוכנים להביא דברים טריוויאליים לידיעת "העם" ו נעלמים במהירות כשהם עושים זאת. נכון שצריך להיות פרודוקטיבי יום אחד.
עם מודלים לחיקוי כאלה, מובן מאוד אם רמת העבודה תיעשה יותר ויותר נסוגה והפער בין "הנשיאים" ל"אנשי האגודה" יגדל - מה שלמרבה הצער בא לידי ביטוי גם במספר החברים.
