תוכן העניינים
לחסן
מישהו צריך להגיד שוב שאנחנו מהיילברון לא חדשניים. במקומות אחרים יש נקניקיות עם חרדל, עוגות או שוברי קניות. אנחנו מגיעים לשם אחרת.
אפגניסטן
אפגניסטן היא מדינה שהייתה זמן רב תחת השפעת הפדרציה הרוסית, סין, פקיסטן ואיראן. כאשר גם ארה"ב הגיעה למסקנה ב-2001 שהם רוצים להגן על האינטרסים שלהם שם, הם התחילו לעשות זאת בצורה מאוד מוכשרת בהתחלה על ידי השארת השדה לשירותים החשאיים שלהם ולכוחות הלוחמה בקנה מידה קטן.
מסיבות שאני לא ממש מבין, ארה"ב הרחיבה את המעורבות המוצלחת שלה והניעה את שותפיה לקחת חלק ב"מלחמה" שלא היה לה עוד בסיס אסטרטגי עם ההתרחבות הזו.
ממשלה גרמנית בעלת זיקה לאלימות ניצלה את ההזדמנות שהופיעה על מנת לצבור נקודות מבית או פשוט כדי להיות מסוגלת לממש את הפנטזיות שלה. לכן, הבונדסווהר נשלח למבצע שלא היה לו בסיס להצליח אפילו במעט, ומנקודת מבט צבאית גרידא, לא היה צריך להתקיים מעולם. במאמר שפורסם בזמנו תיארתי זאת כ"חם למלחמה".
אם הממשלה דאז הייתה עושה את שיעורי הבית שלהם בכל מקום, הם לעולם לא היו פונים לבונדסטג בהקשר זה. אולם לחלופין, היא הייתה צריכה לגלות לבונדסטג ולאזרחים כי, אם הכל ילך כמו שצריך, עלינו להתחשב בפריסה של משך זמן בלתי מוגבל ותקציב מקביל בעשרות מיליארדים. וגם צריך להתחשב בסביבות מאה הרוגים ומאות חיילים פצועים. בנוסף, הגנת הברית אינה אמורה להישמר עוד. שלא לדבר על הזרם הנובע מכך של עשרות אלפי אפגנים שאינם רוצים ואינם יכולים להתערב בחברה שלנו, דבר שיגרור עלויות נוספות במיליארדים.
למרבה הצער, הפוליטיקאים של אז הרשו לעצמם להיחגג כגברים ונשים אחראיים וחזקים, והותירו את הציבור בחושך לחלוטין. מדיניות חסרת אחריות זו אומצה אז על ידי הממשלות הבאות והתפתחה עוד יותר לפארסה טהורה. אז היום אנחנו יכולים לשמוח שממשלות אחרות היו קצת יותר סבירות ואחראיות ובכך גם הפחיתו קצת את שיעורי הנפגעים והפצועים שלנו.
וברגע שה"מבצע" מסתיים, פוליטיקאים גרמנים זועקים לשנייה לעזור!
מה שונה היום?! האחראים נותרו האו"ם, אשר ללא אחד מַמָשִׁי ההסכם של הפדרציה הרוסית, סין, פקיסטן ואיראן ממשיכות לא להיות מסוגלות להציע פתרון בר-קיימא לאפגניסטן.
חלופה מוטעית תהיה לכלול את המדינות הללו כחלק מהבעיה. כי זה יהפוך את בעיית אפגניסטן לגדולה מדי, אפילו עבור האו"ם.
לכן, בנוסף לניסיונות לפתרון מדיני, יכולים להיות רק ניסיונות לבלום את הסכסוך, המכוונים בעיקר את זרם הפליטים לאותן מדינות שבהן האפגנים מרגישים פחות או יותר בבית: איראן, פקיסטן, טורקיה, סעודיה. ערב ואינדונזיה, או משלוחי הנשק והתחמושת לאפגניסטן מנסות להפסיק.
זה עדיין אבסורד לחלוטין להשתמש שם בחיילים מערביים או להפציץ יעדים כלשהם.
במקרה שלמעשה מפותחת אסטרטגיה מתאימה, אפשר, כפי שחשבו בתחילה, לנסות לשלוט בסכסוך עם שירותים חשאיים וכוחות לוחמה בקנה מידה קטן - אבל צריך לומר לאזרחינו גם את המחיר על כך!
פרנקנבאן
בעזרת הדוגמה של פרנקנבאן קל לראות איך הפוליטיקה לא עבדה בשבילנו במשך שנים. ראש העיר ואפילו ה-EUROPA-UNION היילברון מנהלים קמפיין להרחבת ה- Frankenbahn לכל המאוחר מאז 2006, שלמעשה היה רק תיקון של נזקי המלחמה האחרונים.
מצד אחד, הדבר יועיל לתנועה המקומית, לנוסעים ולחלק הצפוני של אזור היילברון-פרנקוניה, ומצד שני, יגדיל את הסיכוי שניתן יהיה לשחזר את קו הרכבת ברלין - מילאנו.
היתרון של האחרון יהיה שהיילברון תהיה מחוברת למעשה למסילת הברזל ולבאדן-וירטמברג תהיה גם תוואי חלופי למסילת הריין.
כל זה היה לפני אימוץ האחרון תוכנית נתיבי התחבורה הפדרלית נמסר לפוליטיקאים האחראים שלנו. הם הבטיחו פה אחד לתמוך בפרנקנבאן, אבל אז הצביעו נגד הפרנקנבאן בברלין.
כששר התחבורה של באדן-וירטמברג הכריז שאינו אחראי לפרנקנבאן, נאלצו תומכי תחבורה רכבת מודרנית לקבל שאזור היילברון-פרנקן אינו במוקד העניין של ממשלת המדינה.
בינתיים, ממשלת המדינה אף יצרה עובדות במהלך שטוטגרט 21 על מנת למנוע את שיקום קו הרכבת ברלין - מילאנו בעתיד, למשל על ידי העברת ה-Gäubahn לשדה התעופה.
היום אפשר שוב לקרוא בעיתון שהפוליטיקאים שלנו רוצים לתמוך בפרנקנבאן - לפחות אסור להאמין לפוליטיקאים שכבר הצביעו נגד הפרנקנבאן בבונדסטאג.
אתה יכול גם לקרוא בעיתון מה באמת המשמעות של הפעילויות האלה בקמפיין לפני הבחירות עבור הפוליטיקאים שלנו. ההרחבה הדרושה של הפרנקנבאן תתעכב עוד יותר. הדבר החדש היחיד הוא שיועצים ומומחים מורשים כעת להתפרנס עם הפרנקנבאן.
אני מעז לומר שב-15 השנים הבאות לא יהיה שינוי ברכבת הפרנקונית, כפי שלא היה שינוי בשבעת העשורים האחרונים.
אתר היום
קו הרכבת פריז - בודפשט פשוט פופולרי יותר מקו ברלין - מילאנו, שמבחינת איטליה מגיע כבר עד נאפולי.
