אפגניסטן - פרספקטיבה נוספת

צילום: קטע מפה

מדינת אפגניסטן מורכבת מכ-40 מיליון בני אדם שחיים על 650 קמ"ר טובים. לשם השוואה, אנו חיים בגרמניה על כ-000 קמ"ר. אבל זה לא אומר כלום, במיוחד אם אתה רוצה לעבור צבאית באפגניסטן!

ואז דברים פשוט נראים אחרת וצריך גם להתמודד עם המציאות. כשממשלת ארה"ב החליטה לפני טוב 20 שנה לצוד פושעים ומחבלים בגבולות אפגניסטן, זה נעשה במקור כמלחמה קטנה עם שירותים חשאיים וכוחות לוחמה קטנים - ובאופן מפתיע לכולם, היא גם הצליחה מאוד!

צריך היה לחזות שזה יעורר תפנית בפוליטיקה האמריקאית. מבלי להיכנס לפרטים, הייתה מחלוקת פנימית בארה"ב על תקציבים של מיליארד אירו ועל המוניטין של הזרועות הבודדות של הצבא. הצלחת "הכוחות המיוחדים" באותה תקופה הייתה מביאה לשינוי עצום בתוך הכוחות המזוינים של ארה"ב וכתוצאה מכך גם בתעשייה. מנקודת מבט כלכלית, אפגניסטן, תיאטרון מלחמה קטן, נאלצה להפוך לתיאטרון מלחמה, ומה שמכונה "קריפ המשימה" יצא לדרכו ללא מעצורים.

טעות מספר אחת

אף אחד מהמעורבים (מלבד הצבא - וכידוע, דעתם לא נחשבת) מעולם לא הקדיש מחשבה לגודלו של תיאטרון המלחמה באפגניסטן. מבלי לבחון את כל העניין יותר מקרוב בעצמם, לפחות פקיסטן, חלקים מאיראן וחלקים מרפובליקות סובייטיות לשעבר כלולים.

בלי להגביל את תיאטרון המלחמה ואת כולם - במישרין או בעקיפין - כדי לערב את המעורבים (למשל סין), שום הצלחה מכל סוג לא הייתה יכולה להיות מושגת מלכתחילה.

כל העניין כבר תורגל בקוריאה ואחר כך בווייטנאם, ולפחות החלק הצבאי של נאט"ו הסיק ממנו את מסקנותיו. את העובדה שזה שוב לא נלקח בחשבון יש לייחס לראשוניות של הפוליטיקה.

טעות מספר שתיים

תיאטרון המלחמה שוחרר ל"אדוני המלחמה" - סוחרי נשק וארגוני סיוע - ללא התנגדות או התנגדות, מה שהוסיף עוד מימד לסכסוך שכמעט ולא נחשב עד היום, אך השפעותיו על הסכסוך חמורות.

שגיאה זו כנראה מעולם לא התרחשה בגודל כזה בעבר ויש לנתח אותה בקפידה רבה עבור התנגשויות עתידיות.

טעות מספר שלוש

היו תחומי עניין אינדיבידואליים מההתחלה - אתה יכול לקרוא את ההצהרה מאתמול על ידי ג'ו ביידן כהוכחה - אבל אף פעם לא אסטרטגיה מדינית מתואמת ובוודאי לא צבאית-פוליטית. כבר מההתחלה לא היה ברור ולא תועד מה הם רוצים להשיג ביחד בתיאטרון המלחמה האפגני.

לאכזב את הקוראים האידיאליסטים שלי: קידוח בארות ופתיחת בתי ספר לבנות הם לא חלק מזה. זה יכול להיות המקרה רק אם הם היו רשומים כתתי-פריטים בתפיסה מבצעית כוללת כנחוצים להצלחה צבאית כוללת.

אז הייתה קריפת משימה בומבסטית באפגניסטן, שבה כל מי שרצה יכול היה להציב לעצמו מטרות, שבעיקר לא היו קשורות למצב המלחמה או למצב, שלא לדבר על האינטרסים של העם האפגני.

הטרגדיה כאן היא שהשגת המטרות של רעיונות ופנטזיות מיותרים לחלוטין ולעתים קרובות קטלניים הללו הייתה הנטל הבלעדי של הכוחות המזוינים בשטח, והם נאלצו לנצל באופן לא נכון את המשאבים והזמן הדרושים למשימה.

בקצרה: ללא אסטרטגיה, לא ניתן ליישם אותו לתיאטרון מלחמה ולכן לא ניתן ליישם אותו לרמות הטקטיות. לפיכך היה ברור מלכתחילה שכל החיילים הפרוסים שם "רק נשרפים" וכי המנהיגים הצבאיים האחראים - מכיוון שלא הייתה פקודה, קשקוש פוליטי לא נחשב ב"חירום" - יעשו הכל כדי להבטיח שכמה שיותר מהחיילים שלהם הלכו הביתה בשלום הגיעו.

טעות מספר ארבע

מכיוון שעדיין לא הייתה אסטרטגיה - בואו ניקח את ההצהרה מאתמול ג'ו ביידן שוב כהוכחה - אתה לא באמת יודע מתי "ניצחת" או "הפסדת", וגם לא איך הכי טוב לחזור הביתה אחרי זה. ובוודאי לא מה יהיה עם האוכלוסיות שהוטרדו, שיקרו או אפילו נלחמו עליהן במשך שנים.

הרעיון המטורף לרצות להעביר אותם לאירופה או ארה"ב בגלל אי ​​הנוחות שלהם הוא סימן נוסף לכך שאחרי 20 שנה טובות אתה עדיין לא יודע מה אתה עושה, שלא לדבר על מה אתה רוצה!

טעות מספר חמש

אנחנו, במיוחד הפוליטיקאים שלנו, עדיין משוכנעים בתוקף שעשינו הכל נכון ועושים את זה נכון. העולם ימשיך להחלים בגלל האופי הגרמני.

לעולם לא ננתח או אפילו נעבור על כל העניין. כל המעורבים הם גיבורים והקורבנות הם פשוט אנשים "מיותרים" שאחראים לגורלם.

ואם אי פעם יישא מישהו באחריות - מה שהיה רצוי בהתחשב בכל ההרוגים והפגומים וכן בסכומים האדירים של כספי משלם המיסים המבוזבזים - אז כבר ברור שהאשמים מגיעים מחו"ל - זה מה שאומר חוק היסוד ואין להטיל ספק ברצון!

(אני סקרן לראות מי בודק עכשיו.)

"ההישג הגדול ביותר הוא להביס את האויב ללא קרב".

sunzi, אמנות המלחמה

כתוב הערה

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. Erforderliche פלדר sind mit * מסומן