פוסט תמונה: ALF עם המשפחה | ©Warner
ההחלטה שלי התקבלה, במקום לעקוב אחרי הקומדיה הנוכחית על ראשות ה-CDU, החלטתי לצפות בארבע העונות של ALF ומקווה שאחרי זה יתברר מי יו"ר CDU ומה עלה בגורלו של ALF.
מ-1986 עד 1990, כלומר עדיין בעידן שלפני מרקל, NBC שידרה 102 פרקים של ALF בארבע עונות. בהתחלה יכולתי לראות את הפרקים הראשונים ב-ZDF, אבל אז לא היה מספיק זמן לשיחות כאלה, למרות שכל פרק בקושי נמשך 25 דקות.
ALF הוא חיית האלפא של הסדרה וגם לא מזהה יריבים, וגם לא מבטיח תחליף הולם לתפקידו כגוף זר במשפחה ממוצעת.
"אם אתה אוהב משהו, עזוב אותו. אם זה חוזר אליך, זה שלך. אם זה נדרס על ידי מכונית, אתה לא רוצה את זה".
ALF
אהבתי את ALF כבר מההתחלה כי לא רק שיש לנו מערכת יחסים דומה עם חתולים, אלא שאנחנו גם מצליחים באותה מידה במאמצים שלנו להציל את העולם.
זה גם העלה זיכרונות טובים מ"דודי ממאדים" מ-1963 עד 1966 ו"מורק וום אורק" מ-1978 עד 1982, שראיתי כתלמיד בית ספר, ואשר, למרבה הפלא, הכיר גם את מקביליהם בפוליטיקה היומיומית.
"כמו שמאמן הכדורסל הוותיק שלי היה אומר: 'מצא משהו שאתה לא טוב בו, ואז אל תעשה אותו'".
ALF
אם אתה לא מכיר את ALF, אתה לא צריך להיות מסונוור ממראה הצעצוע החבק שלו, כי יש לו יותר אינטליגנציה מכל הסביבה שלו, כמעט שום אסרטיביות אחרת והכמות הדרושה של טירוף נורמלי, שבסופו של דבר הופכת אותו לבן אדם.
"להטיל על בני האדם את האחריות על כדור הארץ, היא השקילות הקוסמית של לתת לאדי מרפי לביים."
ALF
וגם אז, אם אתה מנהל ארבע עונות, אתה שייך אוטומטית למלאי. זה פשוט טיפשי שכמעט אף אחד כבר לא יודע מה עלה בגורלו בסופו של דבר ואיזו מטרה זה שירת: פחד החתול השתבש, כידוע, ועכברים שרוקדים על השולחנות קיימים רק במציאות.