הכל אפשרי

תמונה תכונה: האיחוד האירופי ובריטניה | © Shutterstock

אין ספק שכולכם עקבתם אחרי האירועים סביב יציאת בריטניה מהאיחוד האירופי, שהוכרז ב-23 במרץ 2016, מאז ה-29 ביוני 2019 (!) בעניין רב. בינתיים נראה שהכל אפשרי עד 31 באוקטובר 2019, גם אם הבריטים יישארו באיחוד האירופי.

אין צורת ממשל טובה יותר עבורנו בני האדם מאשר הדמוקרטיות שלנו; למרות שגם לאלה יש חסרונות, אנחנו צריכים לחיות עם החיסרון, למשל, שאין דרישות מינימום לנציגי אנשים. הערכה עצמית כמו גם מנגנוני מפלגתי לא תורמים להבטחת האיכות של מקבלי ההחלטות הפוליטיות ואנחנו האזרחים כמובן נותנים לעצמנו להנחות דברים אחרים בבחירות.

לא מובן לי איך אזרחים מרשים לעצמם להיבחר לתפקידים הגבוהים ביותר ויודעים מלכתחילה שהם לעולם, לעולם לא יוכלו למלא אותם, וגם אין להם שמץ של מושג מה הם יצטרכו לעשות בפועל בתפקיד הזה. . ההשלכות של זה הן, בין היתר, שנים של משא ומתן יציאה לא מוצלח, עשרות שנים של קיפאון בנושאים קיומיים, "מקבלי החלטות" שאפילו מתהדרים בבעיות יציבות וכתוצאה מכך תסכול הולך וגובר מהדמוקרטיה. התסכול הזה מקרב את האזרחים יותר ויותר לאוטוקרטים ודיקטטורים - אנשים שמעמידים פנים, או לפחות נותנים חזות, שהם יודעים מה הם עושים.

הבעיה לא טמונה בחוסר העניין של האזרחים בפוליטיקה ואפילו לא באירופה שלנו. הבעיה היא בבירור שאנחנו בקושי, או בכלל לא יכולים, להפוך את הפוליטיקה ואת אירופה לטעימה עבור אחינו האזרחים!

"הפוליטיקה הגדולה" לא קרעה אף אחד מהרגליים כבר הרבה זמן, החברה האזרחית במצוקה מחפשת את הדרכים שלה - וזה הרחק מהפרלמנטים - כמו "שישי לעתיד", "ג'ילט ז'ונה" או " Pulse of Europe", לא רק כדי להשמיע את קולך, אלא גם להצביע על בעיות קיימות במטרה למצוא להן פתרונות.

אבל גם ברמה המקומית, פתרונות לבעיות או החלטות שקשה לתקשר כבר מזמן הפסיקו להיות מוקד הפוליטיקה; מה שאומר גם שאחינו המקומיים כבר לא מרגישים "נלקחים יחד". אחד הביטויים לכך הוא אחוז ההצבעה הנמוך. זה, בתורו, מניע את המועמדים הפוליטיים לקמפיין ולדבר רק בשם אלה שבהם הם מצפים להצלחה מהירה משלהם - ב מעגל קסמים מתחיל.