תמונה תכונה: שטרות אירו | © Pixabay
כולנו, בין אם אזרחי המדינה הזו או אנשים שחיים כאן מכל סיבה שהיא, משלמים מיסים למדינה. אם לומר זאת בקצרה: גם חסר בית שקונה את בקבוק הבירה שלו בסופרמרקט, ממומן באמצעות תרומות, משלם מיסים.
המדינה זקוקה למיסים על מנת למלא את משימותיה המקוריות ולשלם עבור כוח האדם הדרוש.
אפשר בהחלט להתווכח על שתי הנקודות הבאות, מצד אחד מהן בעצם המשימות המקוריות של המדינה ומצד שני עבור מי המדינה מספקת את השירותים הללו.
עם זאת, העובדה היא שהמדינה גובה מכולנו מיסים, מכסים ואגרות על מנת למלא את משימותיה, ובמקרה שלנו זה כולל גם מנגנון חלוקה מחדש להאכלת "החלשים" שבינינו.
עובדה נוספת היא שהמיסים, המכסים והאגרות עולים כל הזמן, וגם החוב הלאומי עולה לגבהים מופקעים, כלומר המדינה שלנו מוציאה כל הזמן יותר ממה שהיא מרוויחה - גם אם זה חושב לאחרונה בשמחה.
עובדה היא גם שכולנו סובלים מזה, אבל בעיקר מי שיש לו הכנסה קטנה מדי בשביל שיוכל לפטור את עצמו דרך עורכי דין מס, אבל יותר מדי בשביל ליהנות מכמה "חלוקות" מהמדינה - זה גורם להתמרמרות גוברת אצלנו חֶברָה.
אבל העובדה המהותית היא שזה שהשתמשתי בו Anderen ביתרגן כבר שמו, מנגנון החלוקה מחדש יצא משליטה ומזמן איבדנו את השליטה בו.
לכולנו זה אומר שעלינו לשלם עוד ועוד מיסים, חובות ואגרות, בסופו של דבר עד כדי כך שכל ההכנסות והנכסים שלנו הולכים ל"מדינה" או לפחות נשלטים על ידה, ואז אנחנו לפי החלוקה מנגנון - תלוי איך אנחנו מתנהגים או איך אנחנו מסווגים על ידי מנגנון ההפצה - קבלת כספים כדי שנוכל "לחיות" - כך יושם הסוציאליזם דרך הדלת האחורית.
מנגנון ההפצה זיהה כבר מזמן את האשם, או יותר נכון את השעיר לעזאזל, כלומר הקפיטליזם, ש"דרס" את הכל בארצנו. הדבר הבא שיבוא הוא רעיון החירות, שמטיל ספק במנגנון ההפצה; אלו הם המתחדשים.
אנא אל תבינו אותי לא נכון: מדינת רווחה וחלוקה מחדש הם הכרחיים ונכונים!
הנקודה שלי היא שהחלוקה מחדש התרחבה והתעצבה בצורה כזו שאני יכול רק לתאר את העודפים האלה כמנגנון חלוקה מחדש שכבר מזמן הפסיק למלא את המשימות שלו, אלא מעמיד בסימן שאלה את המערכת החברתית שלנו בכללותה.
מה לעשות
עלינו האזרחים להחזיר לעצמנו את השליטה, הכוללת בעיקר שליטה על כספי המדינה.
המדינה לא שולטת בכספים שלנו, בקרוב אפילו באמצעות המטבע הדיגיטלי, מה שיהפוך אותנו לשקופים לחלוטין, אמנם נצטרך לשלם על זה גם באמצעות עמלות חדשות, אבל כולנו צריכים להיות מסוגלים לשלוט בכמה המדינה "שלנו" לוקח (Hic: Soli) ומעל לכל, על מי או על מה הוא מוציא את הכסף שלנו.
כדי להחזיר לעצמנו את השליטה, עלינו לוודא בראש ובראשונה שרמת האיוש של מנגנון החלוקה מחדש תישמר למינימום.
לשם כך עלינו למזג ולצמצם את מוסדות המנגנון, וגם להפריד שוב את הקשר בין הסיוע הממלכתי והפרטי.
בנוסף, עלינו גם לסבול את העובדה שה"עזרים" שכולנו כל כך אוהבים, כמו למשל. ב. קצבת בנייה, קצבת ילדים, קצבה סולארית, קצבת נסיעות, לפחות צריך לעמוד למבחן.
זה בהחלט ידרוש יותר מחויבות ואחריות מכולנו, אבל זה לאט אבל בטוח יחזיר לנו את השליטה במדינה שלנו, ואז גם אפשרויות חדשות לגמרי, למשל. ב. איך אנחנו עצמנו מאמינים שעלינו להגן על עצמנו ועל אלו מאיתנו שהתמזל מזלנו פחות או שפשוט הראו פחות מחויבות.
כי אנחנו האזרחים לא חיים למען המדינה! אנחנו חיים בשביל עצמנו, והמדינה היא כלי להנעים את חיינו כמה שיותר – לא להיפך.
"לעולם לא תהיה מדינה חופשית ונאורה באמת עד שהמדינה תבוא להכיר בפרט ככוח עליון ועצמאי, שממנו נגזרות כל כוחה וסמכותה שלה, ותתייחס אליו בהתאם".
הנרי דיוויד ת'רו, על חובת אי הציות האזרחי (1849)
