מדיניות מקצועית

תמונת פוסט: הבונדסטאג | © Clareich ב-Pixabay

חבר פוליטיקאי מקצועי שלי שאל אותי לאחרונה למה אני בעצם נגד כדי פוליטיקאי מקצועי? הייתי רוצה לענות לו די ספונטנית שזו בדיוק "חשיבה קופסה" הכללית הזו.

עם זאת, זה לא היה עושה צדק עם הידידות שלנו או הנושא, ולכן התחלתי להרהר...

ההבנה שלי ב"פוליטיקה מקצועית" מבוססת על הרצאה שניתנה לפני מאה שנה על ידי מקס וובר, שגם אתה כאן יכול למצוא. ובר היה עונה לו כך:

"רק מי שבטוח שלא יישבר אם העולם, מנקודת המבט שלהם, טיפש מדי או מרושע מדי בשביל מה שהם רוצים להציע להם, שיגידו: 'בכל זאת!' יכול לומר, רק לו יש את ה'מקצוע' לפוליטיקה".
מקס ובר (פוליטיקה כמקצוע, 1919)

מקס ווברההרצאה של זה עדיין שווה קריאה היום ורוב ההצהרות שלו עדיין תקפות. אני הכי אוהב את ההצהרה הידועה ביותר של וובר כנראה:

"פוליטיקה פירושה קידוח חזק ואיטי של לוחות קשיחים עם תשוקה וחוש פרופורציה בו זמנית".
מקס ובר (פוליטיקה כמקצוע, 1919)

ודווקא בהצהרה זו ברצוני להביע את דאגותיי מהרבה פוליטיקאים מקצועיים, שמעדיפים יותר ויותר זריקות מהירות והתפרצויות תקשורתיות על פני חוש פרופורציה וקידוח איטי של לוחות עבים. הוא גם חסר כל תשוקה ומאותת לאזרחים שפוליטיקה היא "מקצוע כמו כל מקצוע אחר" ושהוא צריך להרוויח איכשהו את כספו.

יש גם את ההצהרה של ובר:

"... דמוקרטיה חסרת מנהיגים, זה אומר: שלטון 'פוליטיקאים מקצועיים' ללא עבודה, ללא התכונות הכריזמטיות הפנימיות שיוצרות מנהיג. ואז זה אומר למה שסיעת המפלגה המתאימה מתייחסת אליו בדרך כלל ככלל ה'קליקה'".
מקס ובר (פוליטיקה כמקצוע, 1919)

הנס אוגוסט לוקר, חבר לשעבר בבונדסטג ובפרלמנט האירופי אמר לפני כמה שנים לעמיתיו כאן בהילברון:

"אתם כבר לא פוליטיקאים, רק מנהלים טובים יותר".
הנס אוגוסט לוקר (2006)

אני לא רוצה ללכת כל כך רחוק שוב, אבל שמתי לב שזה הופך להיות יותר ויותר קשה לפוליטיקאים כריזמטיים שבולטים מהקהל בגלל התאמתם, ביצועיהם ויכולתם לפלס את דרכם במעלה המנגנון המפלגתי. אחרי שבעים שנה בערך כולנו הגענו לבינוניות.

אבל זה משמח את רוב האזרחים, שכן הפוליטיקאי "שלהם" הוא בהחלט "אחד מהם" ורבים גם חושבים שהם יכולים לזלזל בו. חלקם אפילו מאמינים שהם קצת "בשלטון" עליהם.

אבל הבעיה מתעוררת כאשר אזרחים מצפים לפתע מ"מנהלים טובים יותר" שיפתרו בעיות מטלטלות עולם בן לילה.

כאן הייתי רוצה להתערב לטובתם, הם מנסים את זה שוב ושוב, לרוב גם מוגזמים בתקשורת, ובסוף תמיד מגיעים לאותה תוצאה, כלומר שבינוניות ופתרונות אי אפשר להתחתן בן לילה.

אבל גם זה לא נדרש מאיתנו, כי כולנו החלטנו בעשורים האחרונים שעבורנו הפוליטיקה קודחת לאט-לאט דרך לוחות עבים עם חוש פרופורציה, ולכן אנו מתמודדים גם עם בעיות ואתגרים קיימים וחדשים בצורה אובייקטיבית ו לאט לאט צריך לפתור.

במילים אחרות, אנחנו עוברים מפשרה אחת לאחרת, בתקווה לא לאבד את המטרה. גישה זו הוכיחה את ערכה גם ברפובליקת בון וגם בברלין והפכה בינתיים גם לצורה מיוחדת של פוליטיקה. כי גם אם כל הפוליטיקאים המקצועיים של היום היו באותה דעה, הייתה נוצרת פשרה.

עבורנו האזרחים, זה גם אומר שאיננו יכולים לקבל "דמוקרטיה חסרת מנהיגים" ו"דמוקרטיה מנהיגים" בו זמנית!

לכן אסור לנו האזרחים לרצות פתאום לרוץ אחרי מנהיגים כביכול. אני אומר בכוונה כביכול, כי מאיפה הדמויות האור האלה בכלל אמורות להגיע? הם בוודאי לא באים גם מחוץ לפוליטיקה, כי אז הם יצטרכו לטוס פנימה מהגב של הירח.

ובגלל זה, כדי לענות על השאלה המקורית של ידידי ופוליטיקאי מקצועי, אסור לפוליטיקאים מקצועיים לנסות להטעות את האזרחים שיאמינו שהם דמויות האור החדשות האלה שיש להן גם תשובה לכל הבעיות בעולם הזה, אבל הן צריך לחזור לגב הלוחות העבים, שאותם הם קודחים לאט ככל האפשר עם חוש פרופורציה, קשה ובעיקר בתשוקה.

בקצרה: יש לי משהו נגד פוליטיקאים שמסרבים לעשות את העבודה האמיתית שלהם ורודפים במקום תוכניות אירוח והזדמנויות אחרות. כי גם הם לא יצילו את העולם! רק אנחנו האזרחים יכולים להציל את העולם, והפוליטיקאים שלנו יכלו לעזור לנו בכך, וכך גם כל עובדי המדינה.