בית ספר יסודי דאם

תמונה תכונה: © Shutterstock

אני חונכת קריאה נלהבת בבית הספר היסודי הישן שלי כבר שנתיים טובות ויש לי זיכרונות טובים מאיך ההורים שלנו ארגנו ותחזקו עבורנו חוגי קריאה וחוגי קריאה אז.

הרבה השתנה בינתיים ובוודאי לא לטובה, אבל המחויבות של המורים המקומיים עדיין יותר ממפתים. למרות שאני לא יכול לטעון שאי פעם הייתי תלמיד נעים בעצמי, אני יכול לטעון שהמורים שלי באותה תקופה, במיוחד המורה שלי בכיתה גברת עמוד, איתי לא ידע אתגרים כאלה כמו שהם מוצאים את המורים של היום.

בין האתגרים הללו, אליהם אני מונה גם את העובדה שמצד אחד הורים רבים "מפטרים" את ילדיהם רק בצהרונים ובבתי ספר על מנת שייאלצו להתמודד איתם כמה שפחות, ומצד שני, מורים כבר בקושי יכולים לעשות צדק עם משימתם בפועל, כי החסרונות הקיימים של תלמידיהם כבר מההתחלה חמורים מכדי להיות מסוגלים לשלוט בתוכנית לימודים שאינה מתאימה לתנאים אלו, יש גם את העובדה שהתלמידים ב בית ספר יסודי דאם, ששוכנו במיכלים כבר שנים, כמעט ולא מוצאים הזדמנויות לשחרר קיטור בצורה מותאמת לגיל, כדי שיוכלו לנקות את הראש לתכני למידה ולעקוב אחר השיעורים בריכוז [לפחות מר הופר ישמח על המשפט הזה ממני].

מה שחדש הוא שמוסד התנדבותי נוסף ב-Damgrundschule, דהיינו ארוחת הבוקר ב-BrotZeit, מחפש עוזרים להכין ולארגן ארוחת בוקר בבית הספר. חבל אם לא היו הורים, סבים וסבתות, תלמידי סכר לשעבר או אפילו מתעניינים אחרים, ובקרוב היה צריך להגביל עוד יותר או אפילו להפסיק את המחויבות הזו, שחשובה מאוד להתפתחות הילדים!

כבר כתבתי את הדברים הבאים על בית ספר וחינוך בכלל: https://kuemmerle.name/schule-bildung