מודל דמוקרטיה

צילום פוסט: אזרח | © אתנה ב-Pexels

בסוף ספרו מציב וולדן את 1854 הנרי דייוויד ת'ורו השאלה "האם דמוקרטיה כמו שאנו מכירים אותה היא השיפור האחרון האפשרי בממשלה?"

למרבה הצער, השאלה הזו, במיוחד באותם אזורים בעולם שבהם הנזלת זורמת לעתים קרובות על לחייהם של האזרחים, נענית יותר ויותר בשלילה ומיד מובאות שוב צורות שלטון מיושנות לחלוטין. פוליטיקאים שמרנים, שתמיד העמידו פנים שלפחות יש להם אוזן לעם, טוענים כבר זמן מה שהם למעשה נכדי הקיסר ומיד אז קרל הגדול להיות או שהם תולים תמונות גדולות ממדים של מלכות במשרד.

יותר ויותר אזרחים גרמנים מגלים, ועכשיו שוב באופן פומבי, שהדיקטטורות לשעבר, בין אם גרמניה הנאצית או אפילו ה-GDR, לא היו כל כך גרועות. ללא ספק, לדמוקרטיה הנוכחית שלנו יש בעיה.

גם אם אני לא יודע בעצמי איזה סוג של מודלים ממשלתיים יהיו בשוק בעוד כמה אלפי שנים, אני נשאר משוכנע בתוקף ששלטון עממי עדיין יהיה בין הדגמים המצליחים ביותר לפחות אז. ואין עוררין על כך שהדמוקרטיה על כל ביטוייה - מלבד מודלים סוציאליסטיים או נשלטים, שכן הם רק מתחפשים לדמוקרטיה - היא כיום עדכנית בכל רחבי העולם!

אבל כפי שאנו יכולים לראות, לכל הדמוקרטיות, בין אם בשוויץ, ארה"ב, בריטניה, צרפת, איטליה, יפן או שלנו, יש בעיות משלהן להתמודד איתן. אחת הבעיות הללו היא שיותר ויותר אזרחים מניחים שהדמוקרטיה אינה נשלטת על ידי העם. אחרת היא שחלק מהאזרחים אפילו לא רוצים לשלוט בעצמם, אלא מחכים בקוצר רוח שמישהו יפרוץ עבורם את הצעדה. שלישית, כלומר אזרחים רבים מבינים לאט אבל בטוח שלשלטון (טוב) יש קשר גם לעבודה. לפיה הם מגיעים אז למסקנה שהדמוקרטיה לא כל כך חשובה להם להתמודד איתה בצורת עבודה משלהם - לפחות כל עוד החרטום האמור זורם להם על הלחיים. הבעיה האחרונה כנראה כל כך ישנה עד שהיא כבר נדונה בתנ"ך.

ולכן אין זה מפתיע שמודלים של דמוקרטיה ייצוגית פותחו ונבחרו כצורת ממשל בשלב מוקדם מאוד, בדיוק כמו הדמוקרטיה שלנו.

במשך עשרות שנים, אני עצמי הייתי חסיד של דמוקרטיה ייצוגית, בגלל כל צורות הדמוקרטיה, זו הייתה הדרך הטובה ביותר לכסות את גודלה ומורכבותה של המדינה שלנו וגם משיגה שליטה די טובה על הבעיה השלישית שהוזכרה.

אבל בינתיים אני חייב לומר שהדמוקרטיה הייצוגית שלנו כבר לא נתפסת כל כך חיובית בעיני אזרחים רבים, כנראה בגלל שהם יותר ויותר מפקפקים אם הם עצמם עדיין מיוצגים על ידי נציגיהם.

מתברר לי יותר ויותר שההיבריס האנושי שמשפיע על רובנו הוא האויב הגדול ביותר של הדמוקרטיה הייצוגית. וכך בעצם השתנה דבר אחד בגרמניה במאתיים השנים האחרונות, כלומר שעשרות הנסיכים הגרמנים הפכו כעת לאלפי נסיכים גרמנים קטנים, שכמו קודמיהם נאחזים בכסאותיהם ומסתפקים בעצמם.

את הבעיה הענקית הזו ניתן היה לפתור רק עם מגבלת טווח כללי, אבל זה ידרוש מהפכה בגרמניה שתאפיל לחלוטין על זו של 1848 - מה שממש לא יעלה על הדעת בגרמניה.

וגם אם הייתה הגבלת קדנציה, זה כנראה כבר לא היה עושה צדק עם הזמן של היום, כי העולם מתקדם מהר יותר ממה שכולנו היינו רוצים להודות.

לכן אני מגיע למסקנה שצריך לזנוח כליל את המודל הייצוגי של הדמוקרטיה ולעבור לדמוקרטיה ישירה.

אנחנו הגרמנים בוחרים את הקנצלרים וראשי הממשלה שלנו כל ארבע שנים. ומכיוון ששרים גרמנים אינם עוד עובדי מדינה טובים, כך הם. ראש הממשלה בהתאמה מרכיב את הממשלה שלו.

הפרלמנטים מתבטלים, ובמקומם מורחבים שירותים מדעיים לשעבר ל"סוכנויות קבלת החלטות". כל אלה מורכבים מעובדי מדינה בעלי מנת משכל של 130 לפחות ותואר אוניברסיטאי ועליהם לעבור בחינת כניסה מתאימה; התוצאות יפורסמו.

אנחנו הגרמנים משתלטים על כל בית המחוקקים, כשהממשלות ממשיכות לשמור על יוזמת החקיקה, אבל זו שלנו האזרחים מתחזקת עוד יותר. כל הצעות החוק מוכנות או נערכים על ידי רשות קבלת ההחלטות המתאימה ומוצגות לריבון - כלומר לנו - לצורך החלטה באופן ניטרלי לחלוטין. ניטרליות זו מועלית ל"סיבה ממלכתית" ופקיד שאינו מקיים אותה מפוטר לאלתר.

כל יוזמות החקיקה וטיוטות ההחלטות מתפרסמות, ובאופן עקרוני, משוחררות לדיון כללי למשך ארבעה שבועות לפחות לפני שהאזרחים הגרמנים בהתאמה יחליטו עליהן ברוב.

כיום, כשיש לנו את האינטרנט ואפילו את כלי הבינה המלאכותית הראשונים, זו כבר לא בעיה חברתית או טכנולוגית עבור אזרח גרמני לקרוא את החשבונות, לברר יותר במידת הצורך ואז להחליט אחר כך בעצמו יכול - לא צריך.

שבוע עתידי בן ארבעה ימים מזמין אזרחים לבלות יום שלם בהתמודדות עם פוליטיקה ובסופו של דבר להפוך ל-zoon politikon.

---

"אם היינו משאירים אך ורק לשנינות המילולית של המחוקקים בקונגרס להנחייתנו, ללא תיקון על ידי הניסיון העונתי והתלונות היעילות של האנשים, אמריקה לא הייתה שומרת עוד על מדרגתה בין האומות".

הנרי דיוויד ת'רו, וולדן (2020 [1854]: 336)