הערכה החברתית מתפוררת

תמונת פוסט: אישה מהורהרת | © Pixabay

החברות המערביות של היום מתפקדות די טוב כל עוד כולם פועלים לפי אותם כללים ומוכנים להתערב עבור אחרים במידת הצורך. בין אם זה קורה בהתנדבות גרידא או בשליטת המדינה יש תפקיד כפוף.

תמיכה הדדית זו של חברים בחברה מכונה לעתים קרובות ערכה חברתית שמחזיקה מדינות שלמות יחד, החל מהמשפחות ומשתרעות על פני העיריות. במיוחד במקרה של המדינות, ערכה חברתית זו, כלומר ההגנה על החברים הפרטיים, היא הסיבה לקיומם.

וכמו בכסף, יש לשכנע את האזרחים ש"המערכת" עובדת, לפחות באופן עקרוני, ושחוויות אחרות - אפילו אישיות מאוד - הן היוצאות מהכלל.

מביטוח אבטלה ועד לכלכלת השוק החברתי, מנהיגי המדינה יצרו הרבה לא רק כדי לחזק את הערכה החברתית הזו, אלא אפילו להרחיב אותה כך שתכלול "ביטוח מקיף".

למרבה הצער, זה נהיה יותר ויותר קשה ממה שצריך, במיוחד מכיוון שמערכות הבקרה והרגולציה הרלוונטיות שלנו כבר לא מסוגלות לממש את ההבטחות הללו.

אחת הסיבות היא שכולנו חיים בעולם מאוד נייד והמערכות הקיימות עדיין קטנות מכדי להיות תקפות לכל החברים בהן. סיבה נוספת ולדעתי חמורה הרבה יותר היא שאפילו "השחקנים" בתוך מערכות הבקרה והרגולציה הללו פחות ופחות מצייתים להם או אפילו מתמרנים אותם לטובת עצמם ואחרים.

חדשות כמו היום הרבה"סופר עשיר"ולא רק החברות שלהם משלמות מסים מועטים או לא, הראו כיצד הערכה החברתית מתפוררת בתוך החברות המערביות. וגם כאן בגרמניה יותר ויותר אזרחים משוכנעים שכלכלת השוק החברתי שלנו כבר לא עובדת כמו שצריך - המגוונות שבהם מחאות אזרחים וביטויי חוסר שביעות רצון במדיה החברתית אפשר לקחת כמדריך ולדעתי הם רק מבשרים של מאבקי הפצה רציניים, שכן רוב האזרחים כבר מזמן הכירו בכך שהכסף בסך הכל, החסכונות שלהם וכל שאר המשאבים לא יחזיקו מעמד זמן רב יותר לכולם מאיתנו יהיה.

רבים כבר מצילים את עצמם על האי שלהם (בריטניה) או באזורים הרריים מרוחקים (שווייץ) ומאמינים שהם יכולים לברוח מ"אבדון" בעצמם - איזו מסקנה מופרכת! הערכה החברתית כבר מזמן יצאה מהפרק בבריטניה ולאט אבל בטוח תתפורר גם בשוויץ.

כל חברה קורסת כאשר היא אינה יכולה עוד להבטיח את הערכה החברתית בין חבריה. כי אז כולם כבר לא באותה סירה, וכל אדם זכאי להיות מאושר בדרכו מבלי להתחשב באחרים - אפשר גם לתאר את התוצר הסופי כאנרכיה.

כולנו מכירים היטב דוגמאות מדוע זה כבר לא הולך כל כך טוב בחברות שלנו. אני זוכר את הדברים הבאים:

  • תאגידים גדולים או חברות היי-טק פועלות ברחבי העולם, ולכן פעילים בעולם ועדיין קשה לשלוט בהם אפילו ממדינות גדולות מאוד;
  • אפילו שוק ההון כבר לא יכול להיות נשלט על ידי מדינות בודדות;
  • עקרון השוויון, אחד מיסודות כל החברות הדמוקרטיות, מתערער יותר ויותר ומוחלף בעקרון עתיק היומין: "הילד ישב במקור" - סולידריות שעברה מוטציה לשדה קרב פוליטי.

מה אנחנו צריכים לשנות?

מבני המדינה שלנו חייבים להבטיח זאת

  • הם תקפים וישימים לכל האנשים המתגוררים באזורם; שוויון זכויות לכולם!
  • הגירה של ידע, כסף ואנשים מוסדרת ובמידת הצורך מפוצה על ידי הסכמים ועמותות בינלאומיות.

בנוסף, כולנו חייבים להבטיח זאת

  • כל חברי החברה מרגישים בטוחים ויכולים להיות בטוחים שהם לא נשארים בחוץ בגשם שלא באשמתם;
  • אנחנו לא ממשיכים להתפורר לתת-קבוצות או אפילו לקבוצות קטנות בתוך אותה חברה, כי בכך אנחנו מסכנים את השרידים האחרונים של הסולידריות בינינו; גם אנחנו חייבים לעשות את חלקנו כדי להבטיח שמערכת חברתית שתחול באופן שווה על כולם (זכויות וחובות) תחזיר את הערכה החברתית לחברה שלנו.

"החברה הרב-תרבותית קשה, מהירה, אכזרית וחסרת סולידריות, היא מאופיינת בחוסר איזון חברתי ניכר ויש לה מנצחים מהגירה וגם מפסידים מהמודרניזציה; היא נוטה להתפצל למגוון של קבוצות וקהילות, ומאבדת את הלכידות שלה ואת האופי המחייב של ערכיה".

דניאל כהן-בנדיט ותומס שמיד, הזמן (1991, מס' 48)

כתוב הערה

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. Erforderliche פלדר sind mit * מסומן