תמונת פוסט: אישה מהורהרת | © Pixabay
החברות המערביות של היום מתפקדות די טוב כל עוד כולם פועלים לפי אותם כללים ומוכנים להתערב עבור אחרים במידת הצורך. בין אם זה קורה בהתנדבות גרידא או בשליטת המדינה יש תפקיד כפוף.
תמיכה הדדית זו בין חברים בתוך חברה מכונה לעתים קרובות ערכה חברתית שמחזיקה מדינות שלמות יחד, החל ממשפחות וממשיכה בין קהילות. במיוחד במקרה של מדינות, ערכה חברתית זו היא הבסיס לביטחון החברים הפרטיים ולקיומם.
וכמו בכסף, יש לשכנע את האזרחים ש"המערכת" עובדת, לפחות באופן עקרוני, ושחוויות אחרות - אפילו אישיות מאוד - הן היוצאות מהכלל.
מביטוח אבטלה ועד לכלכלת השוק החברתי, מנהיגי המדינה יצרו הרבה לא רק כדי לחזק את הערכה החברתית הזו, אלא אפילו להרחיב אותה כך שתכלול "ביטוח מקיף".
למרבה הצער, זה נהיה יותר ויותר קשה ממה שזה אמור להיות, במיוחד מכיוון שמערכות הבקרה והרגולציה התואמות שלנו כבר לא מסוגלות להבטיח בפועל את ההבטחות הללו.
אחת הסיבות היא שכולנו חיים בעולם מאוד נייד והמערכות הקיימות כיום הן עדיין בקנה מידה קטן מכדי להיות תקפות עבור כל החברים בהן. סיבה נוספת ולדעתי חמורה הרבה יותר היא שאפילו "השחקנים" בתוך מערכות בקרה ורגולציה אלו נצמדים אליהם פחות ופחות או אפילו מתמרנים אותם לטובת עצמם ואחרים.
חדשות כמו היום הרבה"סופר עשיר"ולא רק החברות שלהם משלמות מסים מועטים או לא, הראו כיצד הערכה החברתית מתפוררת בתוך החברות המערביות. וגם כאן בגרמניה יותר ויותר אזרחים משוכנעים שכלכלת השוק החברתי שלנו כבר לא עובדת כמו שצריך - המגוונות שבהם מחאות אזרחים וביטויי חוסר שביעות רצון ברשתות החברתיות אפשר לקחת כאינדיקציה לכך, ולדעתי, הם רק מבשרים למאבקי הפצה רציניים יותר, שכן רוב האזרחים כבר מזמן הכירו שכסף, חסכונות משלהם וכל שאר המשאבים לכולנו זמן ארוך יותר להימשך הרבה יותר זמן.
רבים כבר מצילים את עצמם על האי שלהם (בריטניה) או באזורים הרריים מרוחקים (שווייץ) ומאמינים שהם יכולים לברוח מ"אבדון" בעצמם - איזו מסקנה מופרכת! הערכה החברתית כבר מזמן יצאה מהפרק בבריטניה ולאט אבל בטוח תתפורר גם בשוויץ.
כל חברה קורסת כאשר היא אינה יכולה עוד להבטיח את הערכה החברתית בין חבריה. כי אז כולם כבר לא באותה סירה, וכל אדם זכאי להיות מאושר בדרכו מבלי להתחשב באחרים - אפשר גם לתאר את התוצר הסופי כאנרכיה.
כולנו מכירים היטב דוגמאות מדוע זה כבר לא הולך כל כך טוב בחברות שלנו. אני זוכר את הדברים הבאים:
- תאגידים גדולים או חברות היי-טק פועלות ברחבי העולם, ולכן פעילים בעולם ועדיין קשה לשלוט בהם אפילו ממדינות גדולות מאוד;
- אפילו שוק ההון כבר לא יכול להיות נשלט על ידי מדינות בודדות;
- עקרון השוויון, אחד מיסודות כל החברות הדמוקרטיות, מתערער יותר ויותר ומוחלף בעקרון עתיק היומין: "הילד ישב במקור" - סולידריות שעברה מוטציה לשדה קרב פוליטי.
מה אנחנו צריכים לשנות?
מבני המדינה שלנו חייבים להבטיח זאת
- הם תקפים וישימים לכל האנשים המתגוררים באזורם; שוויון זכויות לכולם!
- הגירה של ידע, כסף ואנשים מוסדרת ובמידת הצורך מפוצה על ידי הסכמים ועמותות בינלאומיות.
בנוסף, כולנו חייבים להבטיח זאת
- כל חברי החברה מרגישים בטוחים ויכולים להיות בטוחים שהם לא נשארים בחוץ בגשם שלא באשמתם;
- איננו ממשיכים להתפורר לתת-קבוצות או אפילו לקבוצות קטנות בתוך אותה חברה, כי בכך אנו מסכנים אפילו את השרידים האחרונים של סולידריות זה עם זה; עלינו גם לעשות את חלקנו כדי להבטיח שמערכת חברתית שתחול באופן שווה על כולם (זכויות וחובות) תחזיר את הערכה החברתית בחברה שלנו.
"החברה הרב-תרבותית קשה, מהירה, אכזרית וחסרת סולידריות, היא מאופיינת בחוסר איזון חברתי ניכר ויש לה מנצחים מהגירה וגם מפסידים מהמודרניזציה; היא נוטה להתפצל למגוון של קבוצות וקהילות, ומאבדת את הלכידות שלה ואת האופי המחייב של ערכיה".
דניאל כהן-בנדיט ותומס שמיד, הזמן (1991, מס' 48)
