תמונת פוסט: ידיים | © Pixabay
ה-5 בדצמבר, יום המתנדבים הבינלאומי, הוא זמן טוב להרהר קצת על "התנדבות". בעצם עניין ברור וגם עניין בורגני כמובן. אני אפילו טוען שכל חברה שיודעת ומטפחת התנדבות היא חברה מצליחה. וחברות שלא יודעות על התנדבות, מה שנקרא אגודות בקשיש, גם לעולם לא יכולות להצליח כל כך.
התוודעתי לזה ממש לאחרונה כשקיימתי שיחה דווקא מאוד חיובית עם פוליטיקאי מקצועי שבעצם לא הצליח להבין בכלל שיש אנשים שעושים משהו "בחינם". וכך גם היה מובן מאליו עבורו שהוא לא רק יוכל לחיות היטב באמצעות "עבודתו ההתנדבותית" והמחויבות שגילה, אלא גם, בצדק, להבטיח לעצמו עתיד חסר דאגות.
לכן אני רוצה לחזור ליסודות בפועל של עבודה התנדבותית במאמר זה. עבודה התנדבותית היא עיסוק בפונקציות ציבוריות, אשר זוכות לגיטימציה בבחירות und מבוצע על ידי פקידי הציבור ללא תשלום, כלומר ללא כל תשלום או הטבות מהותיות אחרות.
ההתנדבות נתמכת באופן אידיאלי על ידי מעורבות אזרחית נוספת, כגון: ב. השירותים ההתנדבותיים, השלימו ובכך הושלמו. זו הסיבה שחברות שיש להן אזרחים כה מחויבים כל כך מצליחות, כי האזרחים הללו עושים פעילויות רבות "בחינם" ובכך מקדמות חברה משמעותית.
משרות הכבוד האופייניות הן חברי מועצת המנהלים, חברי מועצה וחברי מועצה. אלטרואיזם, ההיפך מאנוכיות, בהחלט יכול להיזקף לאזרחים אלה שמתלווים למשרדים כאלה. וזה גם מראה בבירור מדוע חברות כאלה פשוט מצליחות יותר.
אולם בינתיים נהיה מקובל אצלנו שמשרות כבוד רבות קשורות במה שמכונה דמי הוצאות, שלפי הרעיון המקורי היו אמורות להחזיר לבעל התפקיד את עלויות ההובלה והציוד המשרדי הדרוש - אשר נוגד את הרעיון של משרות כבוד - ויותר ויותר הזדמנות השתכרות טובה מאוד לבעלי התפקידים. אם מדובר במועדון או עמותה גדולה יותר, היא שמחה להוציא מאות אלפי יורו בשנה על קצבאות הוצאות, או לפחות, כמו במועצות מקומיות, יכולה להבטיח הכנסה שהיא מעל הממוצע לחברה.
הממשלה הפדרלית הגדירה זאת כך: "להתנדבות יש פנים רבות: בגרמניה מתנדבים 31 מיליון אנשים. אתה תורם תרומה חשובה לחברה שלנו".
עיקר העניין הוא שאין זה עוד תפקיד של כבוד אם הנושא מקבל שכר עבורו, ואי אפשר עוד להניח שלבעל התפקיד יש מניעים אלטרואיסטיים, אלא יש להניח שהם בדיוק האגואיזם השולט בתפקיד. חברת בקשיש.
ודווקא היעדר מניעים אלטרואיסטיים הורס את רעיון העבודה התנדבותית ובכך גם הורס את המשמעות והתכלית האמיתית שלה. אני טוען שכבר מזמן היינו בדרך לאגודת בקשיש וולונטרית ושההתנדבות תהיה בקרוב רק מונח ריק שבו אתה משתמש כשאתה רוצה לצבוע משהו.
מה אנחנו יכולים לעשות אם אנחנו רוצים להציל את החברה שלנו?
קודם כל, עלינו להבטיח שקיפות ולהוסיף את תג המחיר המתאים, במיוחד עבור "משרות כבוד". והדבר השני שעלינו לעשות הוא להחזיר משרות של כבוד להיות כאלה.
אני משוכנע לגמרי שעדיין יש מספיק אזרחים בארצנו שגם יתמכו במשרות כבוד כאלה וגם יהיו גאים להיות מסוגלים לפעול לטובת החברה שלנו - הכבוד בהחלט יהיה להם מספיק פרס.
"גרמו לאנשים לחלוק סיפורים על עבודה שהם עושים ללא כלום, המטרות והקבוצות הקהילתיות שהם או משפחתם מעורבים בהם, או שהיו בעבר ועדיין היו תומכים אם היה להם זמן. ... אתה יכול ללמוד יותר על עמיתיך לעבודה בעשר דקות מאשר בעשר השנים האחרונות."
פטריק דיקסון, בניית עסק טוב יותר (2005: 3)
