תמונת פוסט: עולים | © Ajdin Kamber, Shutterstock
ז'אן ז'אק רוסו כתב ספר על חינוך שכדאי לקרוא עד היום בשנת 1762, כלומר "Émile ou de l'education". האזרח העתידי של מדינה צריך כבר בצעירותו להכיר חברות שונות כדי להחליט בסופו של דבר בעצמו עם איזו חברה הוא מסכם את החוזה שלו ולאחר מכן כאזרח במדינה זו גם למלא את התחייבויותיה.
לפיכך מובן מאליו מלכתחילה כי בין המדינה המתאימה לכל אזרח מתקיימת גם מערכת יחסים חוזית טבעית החורגת מיחסי אזרחות גרידא, שחייבים להקפיד על שני הצדדים על מנת שיוכלו בסופו של דבר לשמור על קשר זה. שהוא פורה לשני הצדדים, חי .
ההיסטוריה הוכיחה שתמיד יש חברות שמפסיקות מיוזמתן את היחסים החוזיים בין המדינה לאזרח; משטרים טוטליטריים, כולל אלה של סוציאליזם אמיתי, יכולים לשמש כאן דוגמא טובה.
אבל יש גם הפסקת חוזים מצד האזרחים, שבמקרה הטוב מביאה להגירה של האזרחים הנוגעים בדבר - כיום בעיקר מדיקטטורות או מדינות איסלאם. במבט שלילי, הם נכנסים למעין "הגירה פנימית" ולעיתים מהווים רובד של נבזים חברתית, המכונה היום חברה מקבילה.
בדרך זו, אנשים שאינם יכולים להיות מאושרים בארצות מוצאם או שאין להם אמצעי קיום שם ימשיכו לנסות להתבסס בחברות אחרות.
הדרישה הבסיסית צריכה להיות שהאזרח החדש הפוטנציאלי יהיה מוכן לא רק "לחתום" על החוזה החברתי של מולדתו החדשה, אלא גם למלא אותו.
ראוי גם לציין שהחברה הנוכחית שלנו, שלא הצליחה להתרבות במשך זמן רב, תלויה לחלוטין באזרחים חדשים.
אנחנו אוהבים לטעון שאנחנו לא רק "ארץ המשוררים וההוגים", אלא גם חברה פתוחה והיי-טקית.
נצטרך להביא לידי ביטוי את הדימוי העצמי הזה, שכמובן לא לגמרי משותף לזרים, בחוק הגירה מקביל וגם מזמן, כביכול בהקדמה, כדי שהעולים הפוטנציאליים ידעו מראש לאיזו חברה הם נכנסים. איזה חוזה יש להם איתם משלימים חלקים אחרים של האוכלוסייה.
בנוסף, חשוב גם לגבש דרישות מינימום שאזרח חדש צריך לעמוד בהן לפני שהוא יכול בכלל להגר לאיחוד שלנו או לארצנו. בנוסף לדרישות המינימום הללו, יש להגדיר יעדים נוספים שאזרח חדש צריך להשיג במשך פרק זמן מסוים. הגיוני כאן להגדיר במפורש יעדים אלה לכל שאר האנשים החיים בארצנו ולאכוף אותם באמצעים ביוזמת המדינה; למידה לכל החיים יכולה להיות אחת מהמטרות הללו.
בקיצור, אנחנו צריכים זהות תאגידית - מודל שכל אחד יכול להשתמש בו כדי להתיישר ולהתמצא.
אם לא ניצור את המודל המשותף הזה בקרוב, ואם לא נוכל אפילו להסכים על הרעיון האירופי או על זה של החברה הפתוחה, יתפתחו איתנו חברות מקבילות נוספות שיש להן רק דבר אחד במשותף, כלומר לכולן. מטפטף מתליית מדינה אחת ויחידה - המומה מזמן. וזה יסתיים בהכרח במלחמת אזרחים או קטנה; יש הרבה דוגמאות עדכניות.
"אנחנו צריכים את אלה שמשתמשים בנו ולא את אלה שמנצלים אותנו. זה צריך להיות המוטו שלנו למדיניות ההגירה".
הנס-פיטר פרידריך, Leipziger Volkszeitung (15 במאי 2011)
[אבל זה תקף בדיוק לאלו שנולדו כאן!]
