תמונה מומלצת: עתיד | © mykedaigadget מ-Pixabay
בנוסף לכתיבה ולכל סביבתה, הייתה זו כנראה היכולת בעולם המערבי להבחין בין הרמה העובדתית לרמה ההתייחסותית בתקשורת.
חלקנו המבוגרים מאיתנו עדיין זוכרים את הטיטאנים הדמוקרטיים בתחילת הרפובליקה הפדרלית שלנו, שנלחמו את הקרבות המילוליים הגדולים והפרועים ביותר בבון, רק כדי להתאסף שוב לאחר מכן לשחק קלפים ולשתות כמה משקאות אלכוהוליים. בני זמננו תמימים יותר ראו בזה משחק שווא – רחוק מזה!
גם בצבא הושם דגש רב על שמירה קפדנית על הבדלי רמות ותפקידים - במיוחד בתקשורת. הם אפילו יצרו אזורים משלהם על מנת לחזק את רמת היחסים לאחר מחלוקות מחלוקת ענקיות; אסור היה להכניס לתוכו את "השירות". עם זאת, שם יכולתי לחזות היטב בדעיכת התרבות שלנו במשך עשרות השנים.
וכך, לאט אבל בטוח, לא רק השפה הכתובה בחברה שלנו מתפוררת, יחד עם זה גם השפה שלנו ממשיכה להתפורר ובאופן הגיוני למדי, גם המוח והזיכרון של החברה שלנו.
זה כבר לא מפתיע שפחות ופחות אזרחים מבחינים בין רמת תוכן לרמת מערכת יחסים או אפילו מכירים בתפקידים השונים שאדם יכול לקחת על עצמו או עדיין רוצה להכיר.
בכל מקום מפולסים ומקריבים הבדלים הכרחיים על מזבח השוויון. ולכן כבר לא מורגש שכדוריות והוקוס פוקוס עוברים עכשיו טרנספורמציה למדע לצד אנגליזמים רהוטים אך חסרי משמעות ומוקמים להם פארקים שלמים (חינוכיים).
התקשורת מתרחשת כעת כמעט אך ורק ברמת היחסים, התפקידים כבר הצטמצמו לשניים: צרכן ועושה - מה שתרצו להבין בזה - וכולנו צריכים לאהוב אחד את השני, באופן אידיאלי בצורה חד-מינית. אבל הכי טוב אחינו הגדול, שידוע שהוא מסוגל להשתנות במהירות – שלכולנו כבר לא אכפת.
כי כולנו שוחים עכשיו באותו מרק, מרק שכבר הרס חברות שלמות באפריקה, בעולם הערבי ובאסיה, ומיד נעזרים בסכין כשמישהו לא אוהב אותנו: כולנו אותו דבר! ומי שלא יישחט.
ההבדלים הקטנים אך הדקים הם שהפכו את החברות המערביות שלנו למצליחות - וגם את ההזדמנות לעשות מה שרצית עם החיים שלך.
"בהתאם למצבה של המדינה ולמזל הגורל, בכל מקרה נתקדם או ניפול בצד, נהיה פעילים ולא נכנע לפחד ובכך ניפול לחוסר תנועה. […] אבל אם אתה מוצא את עצמך במצב פחות נוח במדינה, עליך לסגת יותר לחיים הפרטיים ולהתעסק במדע, בדיוק כפי שהיית עושה במסע ימי מסוכן, מיד להתקשר לנמל, לא לחכות לשחרר, אבל להתפטר בעצמך."
Seneca, De tranquillitate animi V 4–5
