צילום פוסט: Heilbronn 1945 | הקלטה של הכוחות המזוינים של ארה"ב | נסרק על ידי Uwe Jacobi
כאשר הפדרליסטים האירופיים התאחדו לאחר כ-17 שנות פרידה, שבמהלכן ניסו לאחד את אירופה כ"תנועה על-לאומית של פדרליסטים אירופיים" (sMEF) או כ"Aktion Europäischer Federalisten" (AEF) לאגודה אחת ב-1973, הם הסכימו על שלושה אבות מייסדים של הרעיון הפדרלי ותשעה מסמכים בסיסיים.
פחות ידועה העובדה שהם גם שינו באותו יום את שמו של הארגון ברמה האירופית מ"איחוד האירופי של הפדרליסטים" (UEF בצרפתית) לשם הארגון "איחוד הפדרליסטים האירופיים" (עדיין אותו קיצור, אך תקף כעת עבור כל השפות).
אגב, "הפדרליסטים הצעירים האירופיים" (JEF בגרמנית) התאחדו מחדש ב-1972, וזו כנראה הסיבה שהם שומרים על תאריך זה כתאריך הקמתם שלהם, אשר, עם זאת, התרחש למעשה ב-28.th של מאי 1949 בסנט גור, גרמניה ("יובנטוס").
קונגרס האיחוד מ-13 באפרילth כדי 15th 1973 בבריסל, שנפגש תחת המוטו "הפדרליסטים האירופיים המאוחדים נלחמים למען הדמוקרטיה האירופית", קבע שהפדרליסטים האירופים שואבים השראה עמנואל קאנט, אלכסנדר המילטון ו פייר ז'וזף פרודון, וכבר פירט את מסמכי היסוד הנפוצים המובאים במאמר זה בהקדמה של החוקים החדשים.
העובדה כי עמנואל קאנט ו אלכסנדר המילטון הם מנהיגי המחשבה הפדרליסטית, עדיין אין עוררין היום. בשנת 1795, הראשון הניח את הבסיס עם הטיוטה הפילוסופית שלו לשלום תמידי לכל הפדרליסטים. אלכסנדר המילטון, אחד מהאבות המייסדים של ארצות הברית של אמריקה ומחברם של 51 מתוך 85 מאמרים בסך הכל ב-Federalist Papers (1788), הניח בעצם את היסודות של דמוקרטיה מודרנית וייצוגית. פייר ז'וזף פרודון רשום כשלישי משום שהוא נחשב למקור הרעיון של קומונליזם (שכנראה מוכר יותר כפדרליזם אינטגרלי), שכבר ב-1947 נתפס בעיני הרוב כהשקפת הפדרליזם שיש לשאוף אליה למעשה. פרודון עדיין ידוע בדרך כלל היום בזכות האמירה הפרובוקטיבית שלו "רכוש הוא גניבה", שמקורה ביצירתו "Qu'est ce que la propriété? המחקר שלנו על עקרון הזכויות שלך והממשלה שלך". (1840).
תשעת היסודות של הפדרליזם שנקראו על ידי הפדרליסטים האירופיים הם ההנחיות של "האיחוד הפדרלי" (1939); ה "עקרונות מנחים לאירופה חדשה" של האיחוד האירופי שוויץ (פברואר 1940); ה "מניפסט ונטוטן” (יולי 1941); ה "הצהרות ז'נבה” של לוחמי ההתנגדות האירופית (מאי 1944); ה "תוכנית הרטנשטיין" (ספטמבר 1946); ה "הצהרה" של קונגרס ה-UEF הראשון במונטרו (אוגוסט 1947); ה "החלטה פוליטית" של הקונגרס הראשון של ה-EUROPA-UNION גרמניה (מאי 1949); ה "אמנה פדרלית"אומץ על ידי קונגרס UEF השני במונטרו (אפריל 1964); וההיסטורי"הצהרת עקרונות"אומץ בקונגרס ננסי של ה-sMEF באפריל 1972.
בינתיים עברו מספר שנים, ואני, באופן אישי, רואה במסמכים הבאים ראויים לציון וחשובים גם הם: "ההצהרה הפוליטית" של קונגרס האיחוד של ה-UEF עצמו, אשר נקבעה ב-15 באפריל.th 1973; האיחוד האירופי של גרמניהשנים עשר תזות לאירופה" (14 באפרילth 1964); ה "תוכנית קיל לאירופה" של ה-EUROPA-UNION (27 ביוניth 1978); שֶׁלָה"אמנת הזהות האירופית" (28 באוקטוברth 1995); וה "מגילת זכויות היסוד" של האיחוד האירופי עצמו (1 בדצמברst 2009).
עם 14 המסמכים המפורטים כאן, יש סקירה מקיפה לא רק של הפדרליזם האירופי אלא גם של הפדרליזם בכללותו. הבחנה זו נעשית מאחר שהפדרליסטים העולמיים מבדילים את עצמם מהפדרליסטים האירופיים רק בכך שהפדרליסטים העולמיים רצו להשיג איחוד עולמי באמצעות פרלמנט עולמי כבר ב-1947 (חוקתים), בעוד שהפדרליסטים האירופים החליטו ב-1947 ליצור תחילה איחוד חופשי. אירופה, אז כולל שאר אירופה, שהייתה אז מתפקדת כשרטוט לאזורי עולם אחרים ואיחוד עולמי מאוחר יותר. אתה תמצא את כל המסמכים האלה מקוון כנספחים לספר "אירופה מיועדת לכולם!" (2020)
כבר מההתחלה, הפדרליסטים האירופיים הבדילו את עצמם לשני חוטים: חוקתים ופונקציונליסטים. הראשון רצה ליצור את המדינה הפדרלית האירופית באמצעות פרלמנט אירופי - ה אלטירו ספינלי גישה - בעוד שהאחרונה קידמה את הצמיחה המשותפת של המדינות החברות באמצעות מוסדות משותפים - ה ג'ין מונה גִישָׁה. הפיצול שהוזכר לעיל לשני ארגונים פדרליסטים התרחש מאז נכנסה הקהילה הכלכלית האירופית לתוקף, ומשקף את ההבדל בין החזונות הפוליטיים הללו: הפדרליסטים האיטלקיים בחרו בשיטת הפעולה החוקתית ואילו הפדרליסטים הגרמנים וההולנדים בחרו בפונקציונליזם.
הקומונליזם, שהוביל לשינוי העמוק ביותר במבנים האירופיים, צץ, לפחות לדעתי, מתוך זרמי ה-Ordre Nouveau (צרפת) וקבלת עקרון הסודיות הנוצרי, ולפיכך מציע עד היום את הפתרון הפדרלי היחיד בר-קיימא. לחברות בהווה ובעתיד, שרוב הפדרליסטים האירופיים היו משוכנעים בהן כבר ב-1947.
לכן, חוקתים ופונקציונליסטים צריכים לראות את עצמם עדיין כקומונליסטים. כדי לתמוך בדעה זו, אני ממליץ בחום מייקל וולפסוןספרו של "לקראת שלום עולמי - טיוטה פוליטית" (2015).
האתגר הגדול ביותר לרעיון הקומונליסטי הוא בקצרה הבא: אלה שעשו את עצמם בנוח במבנים הנוכחיים והמיושנים ברובם, מתנגדים לארגון מחדש פדרלי מלמטה למעלה, החל מהעיריות, על פני האזורים ועד למדינה פדרלית. לפיכך, מלכתחילה, יחד עם לאומנים וריכוזיים, הם הפעילו בלם כל התפתחות פדרלית נוספת וסייעו להבטיח שארצות הברית של אירופה כמו גם איחוד עולמי עתידי - המשתווה לשלום נצחי - נשאר חלום עבור רבים.
יתר על כן, ברצוני להדגיש שהרעיון האירופי לחלוטין אינו תואם את הרעיון הפאן-אירופי, ולפיכך הפדרליסטים האירופיים הם ללא ספק "אירופאים על מדינות", שהם עדיין לאומנים (כמאל דרוויס סוג של מיתג מחדש את הפאן-אירופיים ככאלה בנאום בשטוטגרט ב-2005). המודל המוסדי שמקדמים "האירופים העל-מדינתיים" הוא בעיני "לאומיות אירופאית". למעשה, האופי הייחודי של ה"לאומיות האירופית" הוא הרחבת המודל של המודל הריכוזי והבלתי ניתן לחלוקה של מדינת הלאום לרמה האירופית, במילים אחרות, מדינת לאום אירופאית. ואילו הפדרליסטים האירופים לא רק משוכנעים באיחוד העולמי, המוצהר בבירור במוטו של UEF: "אירופה מאוחדת בעולם מאוחד", אלא גם בגישה פדרליסטית טהורה המתבטאת במוטו של האיחוד האירופי: "מאוחדים ב מגוון".
אנדרו דאף טוען בספרו "On Governing Europe - A Federal Experiment" (2018) כי הפדרליסטים האירופים חזקים ביותר באותן מדינות שהפגינו התנגדות חיונית במהלך מלחמת העולם השנייה. לכן, לרעיון האירופי אין ביסוס בממלכה המאוחדת כלל; השרידים של האיחוד הפדרלי פועלים כחריג שלו. וזו הסיבה שהבריטים מעדיפים קונפדרציה אירופית. בעוד שבצרפת משטר וישי לשעבר עדיין משפיע, מה שגורם לרוח ה-UEF להיעלם ושומר על הרעיון של "אירופה של ארצות המולדת" כטוב. זה גם מסביר מדוע רוח ה-UEF גלויה ופעילה בעיקר באיטליה.
אבל למה לא בגרמניה? הדבר נגרם על ידי הפגם המולד של ה-UEF שהתממש בכך שה-UEF אילץ את חברי ה-UEF בגרמניה ב-1947 להתמזג עם לא-פדרליסטים ו"אירופאים-על-מדינתיים" כדי להפוך למדור UEF מקובל בשם הראוי EUROPA-UNION Germany, אשר סוף סוף קרה ב-20 בנובמברth 1947. נציג ה-UEF עבור גרמניה, ארנסט פון שנק, סימן שוב ושוב בעבר שרק ארגון גרמני משותף אחד יכול להפוך למדור UEF.
כיום, רבים מניחים שזה גרם ל-EUROPA-UNION להפוך למדור ה-UEF הגדול ביותר, אך מספרי החברים מראים אחרת. לאורך כל השנים, המספרים הללו נשארו זהים לזו שלפני המיזוג הכפוי. רק במועצות הארגוניות של ה-EUROPA-UNION "האירופאים העל-מדינתיים" מרעילים לאט אך בהתמדה את רוח ה-UEF בגרמניה, הנתמכת באופן מעניין על ידי כמה פדרליסטים אוסטרים, שם נוצר הרעיון הפאן-אירופי ב-1923.
זו הסיבה שאפילו חברי מועצת המנהלים של ה-EUROPA-UNION מנסים למחוק, למשל, את "1964 התזות לאירופה" (XNUMX), לדחות חברות שתכננה במקור ב-EUROPA-UNION בתנועה הפדרליסטית העולמית (WFM), או אפילו לדחות החלטות חדשות של UEF, כמו קידום הרשימות הטרנס-לאומיות.
גרוע מכך, בכל רחבי אירופה, "אירופאים-על-מדינות" סוגרים את שורותיהם ב-UEF ומחוצה לו, תוך שימוש לא רק ברשת של התנועה האירופית כדי לקדם את מדינת-העל האירופית - חלקם עשויים אפילו לקרוא לה הרייך הרביעי. בתור "מנטקל" אתה יכול לקחת את ה"היכרות" של הנשיא האחרון של הנציבות האירופית או את חוסר הרצון לערב את הפרלמנטים והחברה האזרחית בהחלטות חיוניות לגבי עתידה של אירופה.
בעוד שבצד השני, ה-UEF - וזה כ-50 שנה לאחר איחודו מחדש וכ-75 שנים לאחר הקמתו - עדיין מורכב מקונפדרליסטים, "אירופאים ממלכתיים", פדרליסטים עולמיים ואירופים, ודן בנהלים פנימיים. הנפוץ מכולם הוא רק שמקורו של UEF אינו ידוע לרוב חבריו וגם לא המסמכים המייסדים.
אני משוכנע שידע זה יקל לא רק על התקשורת הפנימית של UEF אלא גם על הפופולריות והקבלה בתוך החברות האירופיות שלנו, שבהן UEF צריך להפוך לשחקן הראשי ולמתווך לאיזון האינטרסים בתוך החברות האירופיות, תוך התעקשות נחרצת על מימוש הרעיון האירופי. הרעיון האירופי הוא הדרך היחידה ליצור את ארצות הברית של אירופה - ושלום עולמי בר קיימא!
פרסמתי את הפוסט הזה ב-2 בינואר 2021 עבור דיון פדרליסטי נכתב במקום בו הופיע בגיליון הראשון במרץ 2021.
הפוסט מבוסס על ערך בבלוג שפרסמתי ב-4 ביוני 2020 תחת הכותרת "תשע ועוד חמש' פורסם בבלוג שלי, ובאיזה מהם לואיס לוי, עורך הדיון הפדרליסטי.
"להכיר את ההיסטוריה, לעסוק בה ולהתבונן בה אינו שונה מהסתכלות על עצמך במראה יפה ומלוטשת, או על מישהו אחר שעומד מולה. ההיסטוריה אינה אלא הכרה בה בחייהם, הליכותיהם ומעשיהם של האנשים שחיו הרבה לפנינו. הרבה אנשים חושבים לא יותר מזה שזה נוגע לעצמו ולחייו, ממשיך כמו בקר בלתי סביר שגם חי בעצמו. אבל הדברים של העבר מזכירים ומעודדים את כולנו להסתכל אל האנשים שחיו כאבותינו לפני שנים רבות, להתבונן במעשיהם ולהקשיב למעשיהם. כן, הכרת ההיסטוריה אינה אלא לדעת איך העולם עובד".
פרנסיסקוס לובקוס, "כרוניקה וסיפורים של העיר הראויה לשבח גטינגן" (1570 - 1595)
