תנועת שלום

צילום פוסט: הפגנה | © Shutterstock

כשאני חושב אחורה על תנועת השלום, אני חושב על אותם אנשים שארגנו את עצמם כבר במאה ה-19 וכתוצאה מכך חברו כוחות עם הפדרליסטים האירופים ב-1946 והפדרליסטים העולמיים ב-1947.

המגזין שלה, שכדאי לקרוא גם היום, הוא למות חכה שלום, שנוסד בשנת 1899 ואשר ירש את כתב העת "Die Waffen Nieder!" (1892-1899). אני רוצה להזכיר במיוחד הנס והברג, שהיה עורכו מ-1924 עד 1962 ושלא רק תרם תרומה לאיחוד אירופה, אלא גם לפדרליסטים האירופיים.

באופן משמעותי, לאחר מלחמת העולם השנייה, הפרידנס-וורטה והמו"לים שלה התרחקו בכוונה מ"תנועת השלום" החדשה, שאני בעצמי יכולתי לחוות רק כזורק אבנים ובקבוקי תבערה, ואשר, במיוחד בעיר הולדתי, הייתה מאופיין בעובדה שזה היה אמריקאי כמו גם אפליה והשמצה חיילים גרמנים באותה מידה.

האגרסיביות והבוגדנות המסוימת של חברי ותומכי הסוג החדש הזה של "תנועת שלום" הביאה גם לכך שחיילים רבים השתכנעו שחיילי נאט"ו הם כיום תנועת השלום האמיתית היחידה בארצנו לצד הפדרליסטים והאזרחים האחרים שלכאורה כל כך אוהב שלום דווקא הטור החמישי של המערכת הסובייטית.

עד היום לא ידוע בהיילברון כמה חיילי היילברון, בין אם אמריקאים ובין אם גרמנים, איבדו את חייהם בשירות ארצנו מאז תום המלחמה האחרונה, וגם לא כמה מהם נפלו קורבן לאומי גלגלים רופפים או להתקפות נבזיות אחרות. .

עד היום, הדבר היחיד שמונצח מדי שנה הוא תאונה טראגית מאוד בוולדה, שבה מתו שלושה חיילים אמריקאים ב-1985.

לא רק שהתאונה הזו הוגזמה בצורה מוגזמת וניצלה פוליטית על ידי מה שמכונה "תנועת השלום" מלכתחילה, אלא ששלושת ההרוגים גם מנוצלים לרעה מדי שנה וללא רחמים למטרות פוליטיות גרידא - הפוליטיקה לא יכולה להיות יותר מגעילה.

30 שנה טובות לאחר נפילת החומה וקץ השיטה הסובייטית, באמת הגיע הזמן ששלושת ההרוגים הללו יקבלו סוף סוף מנוחה ושכל חיילי היילברון שמסרו את חייהם למען השלום, החירות שלנו והדמוקרטיה שלנו. אנדרטה משותפת.

זה יהיה נחמד אם האנדרטה הזו תוכל למצוא את מקומה ב-Hafenmarktturm ואנחנו היילברונרים נוכל אז להנציח את מתינו יחד בלי שום פוליטיקה מפלגתית או קשקוש אידיאולוגי, כולל כמובן האמריקאים.