מחשבות על השנה החדשה

תמונת פוסט: תמונה לדוגמה | © Pixabay

הבחירות האחרונות בארצות הברית וברפובליקה של אוסטריה, כמו גם תוצאות משאל העם האיטלקי, מותירים אותנו ביראת כבוד בסוף השנה. כעת ניתן לשער בבטחה שגם העולם המערבי הופך יותר ויותר לא משותף, כי נראה שאף אזרח לא מצליח למצוא את התשובות הנכונות לפופוליזם ההולך וגובר ולרנסנס הנלווה של הלאומיות והטוטליטריות מצא.

למעשה, צריך לדעת לכולם שדמוקרטיה היא צורת הממשל הקשה, המורכבת וגם עתירת העבודה מכולן, אבל גם וללא ספק המוצלחת והיחידה שנותנת לכל אדם את ההזדמנות שלו. השתתפות והצלחה אישית.

לכן יש להבהיר מדוע יותר ויותר מבני העם שלנו רוצים להעדיף פתרונות פשוטים כביכול ומדוע הם מפקפקים יותר ויותר במבנים הדמוקרטיים המבוססים. גם כביכול אובדן אמון במבנים הקיימים ניתנת כסיבה – אנשים כנראה כבר לא מאמינים ש"המערכת" עובדת עבור האזרח הבודד ושוכחים לגמרי שאנחנו האזרחים כולנו ה"מערכת"!

ברצוני לחלק את האזרחים המפוקפקים הללו לשלוש קטגוריות:

1. "האתמולים הנצחיים", שהתחמקו רק מאז 1945/1989;
2. אזרחים פעילים מאוד מבחינה פוליטית, שבמשך עשרות שנים מעולם לא הצליחו לקבל את דעותיהם ורעיונותיהם ברוב ועכשיו, מתוסכלים לחלוטין, רוצים לראות את הטעות בדמוקרטיה שקרית כביכול.
3. אנשים מאוד נוחים או אנשים חסרי עניין לחלוטין בחברה, שמתעניינים לפתע בחברה ובדמוקרטיה רק ​​כאשר יש עניין שמאוד רלוונטי להם באופן אישי או בסוף חייהם המאוד פרטיים ואשר בגלל חוסר ניסיון וידע, לא באמת יכול להבין איך זה עובד.

אבל יש לראות במפלגות ובחלק מהפוליטיקאים גם שותפות כלשהי למצב הנוכחי. נראה שהראשונים מצליחים פחות ופחות להציג בפני הבוחרים מועמדים משכנעים והאחרונים מאמינים שהם יכולים להימלט מהעבודה הסיזיפית של חיי היומיום הדמוקרטיים על ידי סנוור והטעייתם, ולדוגמא, לבחור לעשות זאת. ב. להיות מסוגל להעמיד דברים באור הנכון בתוכניות אירוח.

מצד אחד הם משחקים לידיהם של האזרחים המאוכזבים או הפחות מעודכנים ומצד שני הם יוצאים לשטח שפופוליסטים וטוטליטרים יכולים לעשות הרבה יותר טוב.

אני מאמין שאנו האזרחים די חסרי אונים מול קבוצת העמיתים לשעבר. כי הקבוצה הזו לא מקבלת עובדות ולא טיעונים וגם מסרבת לדיון דמוקרטי. לכן נדרשת כאן הרשות המבצעת ובעיקר הרשות השופטת להעמיד את כל אויבי הדמוקרטיה במקומם ללא אם ובאלים!

בקבוצה השנייה, אני רואה אתגר מיוחד עבור הפוליטיקאים המקצועיים שלנו, שמצד אחד מכבדים את ההגנה והזכויות של מיעוטים ומצד שני צריכים להמשיך לבנות גשרים לאזרחים אלה כדי שימשיכו להיות חלק מהארגון. שיח חברתי ובהחלט לטובת כולם.

בקבוצה השלישית, לעומת זאת, כאזרחים אחראיים, אנו נדרשים לשלב טוב יותר את בני האדם הללו בתהליכים חברתיים ולסייע להם לפצות על חוסר הניסיון והידע.