תמונה תכונה: Dodengang ליד Diksmuide בפלנדריה | © Shutterstock
כעת, כשנראה שאין מעצור וכולם מתלבטים רק על משלוחי נשק - אם זה הגיוני או לא, לאף אחד לא אכפת יותר - כשהחכמים מבין אחינו מתאימים במהירות את חבילות השיתוף שלהם בהתאם או מנסים את מזלם כלוביסטים בנשק. , אני צריך לחשוב יותר ויותר פעמים רבות על הסרט המומלץ ביותר "לורד המלחמה".
"יש למעלה מ-550 מיליון כלי נשק במחזור ברחבי העולם. זה אומר שלכל אדם שנים עשר על הפלנטה הזה יש אקדח. זה מוביל לשאלה אחת: איך מחמשים את אחת-עשרה האחרות?"
יורי אורלוב, שר המלחמה - סוחר המוות (2005)
אין שאלה, כמובן שאוקראינה צריכה נשק, אם אפשר הכי טוב שאפשר, אבל בכל מקרה אותם נשקים שהחיילים שלהם יכולים להשתמש בהם ואז גם עם התחמושת הדרושה ושניהם בכמות מספקת.
ועוד יותר ברור שזה לא יוסדר בזמן מלחמה, אלא לפני מלחמה! אבל בשביל זה צריך פוליטיקאים אחראיים ומוכשרים - לצערנו אין לנו אותם בגרמניה לא בממשלה ולא באופוזיציה.
אז אני רוצה להזכיר לך שוב התרומות שלי למדיניות החימוש ולסיים את הפוסט הזה בשיר מאת ג'ון מקריי. מקריי היה סופר ורופא ששימש כקצין רפואה קנדי במהלך מלחמת העולם הראשונה וכתב את השיר הזה ב-3 במאי 1915, באבל על חבר שנפל. ג'ון מקריי חלה בגלל שירותו הצבאי ונפטר ב-28 בינואר 1918.
בשדות פלנדריה
בשדות פלנדריה נושבים הפרגים
בין הצלבים, שורה על שורה,
שמסמנים את מקומנו; ובשמיים
העפרונים, עדיין שרים באומץ, עפים
כמעט ולא נשמע בין הרובים למטה.אנחנו המתים. לפני ימים קצרים
חיינו, הרגשנו את עלות השחר, ראינו את השקיעה זוהרת,
אהבו ואהבו, ועכשיו אנחנו משקרים
בשדות פלנדריה.קח את המריבה שלנו עם האויב:
ג'ון מקריי
אליך מידיים כושלות אנחנו זורקים
הלפיד; תהיה שלך להחזיק את זה גבוה.
אם תפר את האמונה בנו המתים
לא נישן, אם כי גדלים פרגים
בשדות פלנדריה.