צורך בפעולה

תמונה מומלצת: ניופורט ביץ' בקיץ

"החלום האמריקאי" הוא שמחזיק את האוכלוסייה בארצות הברית של אמריקה. זה גם מדהים כמה מהר מהגרים חדשים מוכנים לתמוך במולדתם החדשה ובמידת הצורך להקריב את חייהם למען ארצות הברית. ואפילו עם ההבדלים והמחלוקות הגדולים ביותר בינם לבין עצמם, כמעט כולם מסכימים שהם אמריקאים ורוצים לחיות חלום ביחד.

באירופה ובמיוחד כאן בגרמניה, כל העניין נראה אחרת. כמו ארצות הברית, אנחנו יעד הגירה נחשק, אבל אנחנו לא מצליחים לגרום לכמה שיותר מהגרים לאמץ את "הרעיון האירופי", המקביל ל"חלום האמריקאי". ואני אפילו לא מדבר על דימוי עצמי של תרומה אישית לבית החדש שלך. אני גם לא אומר שהאזרחים החדשים צריכים להגיש בקשה לשירות צבאי; עבודה התנדבותית עבור מכבי האש, שירותי ההצלה או המוסדות החברתיים תהיה הישג לא קטן.

לדעתי זה הרבה יותר גרוע שרבים מהעולים, גם אחרי עשרות שנים של היותם כאן, לא רק דוחים את הערכים והרעיונות שלנו לחיים משותפים, אלא להיפך מנסים להתאים את מולדתם החדשה לתנאים כביכול של הישנה. ארץ מוצא. אולם בכך הם מתעלמים משני דברים מהותיים, כלומר, ראשית, שהתנאים בארצות מוצאם הם שגרמו להם להגר, ושנית, שרוב התושבים הוותיקים כאן מאוד מרוצים מהתנאים. באירופה.

אני מדבר בכוונה על "הרוב המוחץ עדיין של הוותיקים", מכיוון שרבים מעולם לא הצליחו להזדהות עם "הרעיון האירופי", הבסיס לביטחוננו ולשגשוג שלנו, וברור שהם רק "תרדמת חורף" אצלנו. דמוקרטיות עד הדמדומים הבאים של האלים.

עיקר העניין הוא שגם ל"חלום האמריקאי" וגם ל"רעיון האירופי" יש סיכוי רק אם רוב האוכלוסייה מאמינה בהם! לכן אני רואה צורך דחוף בפעולה אם אנחנו לא רוצים להשיג תנאים שיהפכו שוב את אירופה – וגרמניה היא חלק לא מבוטל ממנה – למדינת הגירה.

מה יכול, מה עלינו לעשות? קודם כל, עלינו להרהר בערכים שלנו שצמחו במשך מאות שנים, אותם ניתן לתאר מצוין עם "הרעיון האירופי", ולייצג אותם שוב בעצמנו, גם כלפי "בלתי ניתנים ללמד" וגם כלפי "עולים חדשים".

אנחנו חזקים כשאנחנו מאמינים שוב בעצמנו ובקהילה שלנו: "הרעיון האירופי" כמו גם "החלום האמריקאי" הם עדיין הטובים ביותר שיש בעולם שלנו. בואו לחיות את הרעיונות שלנו - ועבור כל השאר שאר העולם צריך להיות מספיק גדול!