האם לאיחוד האירופי עדיין יש עתיד?

5
(1)

תמונה תכונה: מועצת אירופה | © ליאוניד אנדרונוב, Shutterstock

במיוחד במערכת הבחירות הנוכחית לבונדסטג הבא, כל המפלגות הרציניות מדקלמים את התחייבויותיהן לאיחוד האירופי כמו מנטרה. המועמדים מכריזים פה אחד כי עתידה של גרמניה נמצא באיחוד האירופי.

אחרי 70 שנה טובות, אפשר בהחלט לשאול מה בעצם עשו המפלגות הללו למען אירופה משותפת. מלבד מס שפתיים בלבד, במציאות יש להעיד על חוסר סולידריות עם שאר המדינות החברות ושאר העולם בגרמניה. כבר אין צורך לדבר על סגירות גבולות מיותרות ובלתי יעילות לחלוטין ופעולות ואג'נדות לאומיות אחרות שמפרות את חוקי האיחוד האירופי. נכון גם לגבי גרמניה, ואולי אפילו יותר מאשר לגבי מדינות אחרות, שהאיחוד האירופי הוא רק כלי לשמירה על הריבונות הלאומית שלו, ואם אפשר, ליכולת לשאוב יתרונות משוק משותף.

למעט אולי לוקסמבורג, יש לאשר שכל "האומות" האחרות דוחות את הערכים האירופיים בכל ליבם ומתוך שכנוע עמוק ביותר או, בשל ההיסטוריה שלהם, רק מצבועות את הערכים הללו - אנחנו הגרמנים נמצאים עם אלוף העולם האחרון שוב וגאים בזה מאוד!

אפילו מוסדות האיחוד האירופי רואים באיחוד האירופי רק נמר מנייר ומנסים - באופן אנושי ודי מובן - לשמור על מקום העבודה שלהם כמה שיותר זמן. דוגמה אחת היא הפרלמנט האירופי, שאפשר לתאר יותר ויותר כאסיפת קלאקרים שעוטפת את כל החלטות המועצה האירופית בלבוש די דמוקרטי.

כל גיבורי האיחוד האירופי מסכימים שמדינות הלאום המתאימות הן האולטימטיביות ושישיבות המועצה האירופית הן הרייכסטאג של אירופה המשותפת שלנו; בכך הם רק מאשרים שהם עצמם עדיין מעוגנים היטב במאה ה-20, ואם בכלל, מסוגלים לתנועה אחת, כלומר חזרה לתקופת הבידרמאייר הישנה והטובה.

אחרי 70 שנה טובות, עלינו לאשר לאירופה שאירופה אינה קהילת ערכים ולא קהילת חוקים, שאנו האירופים ממשיכים לראות את עצמנו מעוגנים היטב במדינות לאום - גם אם חלקן כבר לא משמשים כחומר צחוק, לכל היותר שכן אופרטות אירופאיות (למשל פסגות של האיחוד האירופי) הן טובות וקיימות רק כי הן נגררות על ידי שאר המדינות החברות מסיבות שכבר אינן מובנות לאחר כל העשורים הללו.

עם זאת, העולם שמחוץ לאירופה המשיך להתהפך. סין, ארה"ב והודו מנסות כעת לארגן מחדש את העולם הפוליטי ולהתאים אותו לעתיד. מדינות אחרות מחוץ לאירופה מנסות הכל כדי לא לפגר.

אנחנו באירופה דואגים בינתיים לרגישויות של מלכי אופרטה, למשל. ב' מבודפשט או מבריסל, ולדון בדברים שבהחלט כדאי יהיה לדון בהם בעולם אידיאלי, במצב העולם הנוכחי, למשל. ב. עם נושאים כמו שינויי אקלים, מגפות, מחסור במשאבים, זיהום סביבתי, הגירה, הזדקנות אוכלוסיות, ירידה בדמוקרטיות וירידה בערכים, אך הם לכל היותר בדחיפות משנית.

תגובות אירופאיות לאתגרי העולם שלנו, כמו א ועידה על עתידה של אירופה או רכילות לבריאות עולמית אינם יעילים במיוחד ומראים שאירופה מסתובבת לאט אבל בטוח סביב עצמה ועוברת מוטציה לבעיה עבור כולנו - לא רק עבורנו האירופים.

מה שאנחנו צריכים בדחיפות היא אסטרטגיה אירופאית משותפת מאותן מדינות שרואות את עתידה של אירופה במדינה פדרלית ומוכנות ליישם את האסטרטגיה הזו במהירות האפשרית.

ניתן להציע שיתוף פעולה כלכלי לשאר אירופה, כמו גם לשאר העולם, וליצור שיתוף פעולה עמוק ויסודי יותר עם מדינות דמוקרטיות אחרות.

ג'ו ביידן, בעצמה עמוסה באתגרים הפנימיים שלה, זיהתה זאת וניסתה להפוך פוליטיקה בת קיימא (עולמית) לטעימה לאירופים והזמינה אותם לקחת אחריות על העולם יחד עם ארה"ב.

עד כה התגובה היחידה הייתה שאירופה בוחנת האם ניתן להמשיך ולהתחמק מאחריות, כעת יחד עם הפדרציה הרוסית.

כל עוד האחראים באירופה כולם חיים ופועלים לפי המוטו "Après nous le déluge", וכרעיון לאירופה, במקרה הטוב, יתחברו לחלומות הכושלים של מעצמה גדולה מנפוליאון ועד היטלר, האיחוד האירופי אין עוד עתיד, אלא, כמו האימפריה הרומית הקדושה בעבר, לאט אבל בטוח מתמוססים לטובת.

"פוליטיקה בינלאומית אף פעם לא עוסקת בדמוקרטיה או בזכויות אדם. זה קשור לאינטרסים של מדינות. זכור שלא משנה מה יגידו לך בשיעור היסטוריה."

אגון בכר, ריין-נקר-זייטונג (4.12.2013)

עד כמה הפוסט הזה היה מועיל?

לחץ על הכוכבים כדי לדרג את הפוסט!

דירוג ממוצע 5 / 5. מספר ביקורות: 1

אין ביקורות עדיין.

אני מצטער שהפוסט לא עזר לך!

תן לי לשפר את הפוסט הזה!

איך אני יכול לשפר את הפוסט הזה?

צפיות בעמוד: 5 | היום: 1 | נספר מאז 22.10.2023 באוקטובר XNUMX

לַחֲלוֹק: