חֲבֵרוּת

תמונה תכונה: פרט של אנדרטת ותיקי מלחמת קוריאה בוושינגטון | © Pixabay

אנשים רבים אוהבים לדבר על מנהיגות, שהיום נקראת גם מנהיגות, כמו גם על אחווה, בעיקר על ידי מי שמעולם לא חוו אף אחד מהם בעצמם, שלא לדבר על היו עדים להם.

למרבה הצער, קשה למצוא מנהיגות ואחווה; את האחרון קשה עוד יותר למצוא, מכיוון שהוא מתגלה רק במשברים ממשיים וקיומיים או אפילו במצבי מלחמה.

אתה יכול להזמין אותם או אפילו לתבוע אותם, אבל אחווה דומה לאינטליגנציה או הגינות, כי אדם צריך להיות בעל כישורים אלה או לפחות לנסות לעבוד קשה כדי למצוא אותם בעצמו.

אולם, בסופו של דבר, חברות מופיעה רק במצבים חריגים, כלומר במצבים שבהם לפחות אדם אחד צולל למשבר קיומי וניתן להתגבר על משבר זה רק בעזרת לפחות אדם אחד נוסף ביחד.

או במלחמות ובמבצעים, לפעמים אפילו במצבים שמנסים לשחזר את מצבי המשבר הללו.

ומי שהורשה לחוות אחווה קיבל מתנה נפלאה, שבתורה בקושי ניתנת להבנה לכל שאר בני האדם.

ועדיף מ לודוויג אולנד ניסח זאת בשנת 1809 בשיר הבא, חברות בקושי ניתן לתאר במילים.

החבר הטוב

היה לי חבר,
לא תמצא טוב יותר.
פעימות התוף למחלוקת,
הוא הלך לצדי
באותו שלב ובאותו שלב. 

כדור הגיע לעוף
זה בשבילי או בשבילך?
זה קרע אותו
הוא שוכב לרגלי
כאילו זה חלק ממני

עדיין רוצה לתת לי את ידך
בינתיים אני טוען.
לא יכול ללחוץ את היד שלך
אתה נשאר בחיי נצח
חבר טוב שלי!

לודוויג אולנד, 1809

לודוויג אולנד היה בעצמו חבריו לחוג המשוררים השוואבי יוסטינוס קרנר, גוסטב שוואב und קארל מאייר מחובר עמוק. מה שגם גרם לו לכתוב שיר על קפלת וורמלינגן השראה שאני לא רוצה למנוע ממך.

הקפלה

למעלה נמצאת הקפלה 
הביטו בשקט אל העמק. 
בקומה התחתונה שרה אצל Wies ו-Quelle 
שמח ומואר נער הרועה.

הפעמון הקטן מצלצל בעצב, 
נורא מקהלת הגוויות, 
שתיקה הם השירים המשמחים 
והילד מקשיב.

שם למעלה הם קבורים, 
שמחו בעמק;
ילד רועה, ילד רועה! 
גם שרים לך שם פעם.

לודוויג אולנד