ברית בגדים

5
(2)

צילום פוסט: יד שנייה | © בנג'מין ברנדט ב-Pixabay 

אני שמח להודות שאני לא מתלבש בעצמי ותמיד שמחתי מאוד שהמעסיק שלי הקל עליי מאוד לבחור את הבגדים שלי.

גם היום אני לובש את הבגדים שלי עד שהם נופלים מהגוף שלי או שאני לא מוצא אותם יותר בארון; יש לי חשד כבד שאשתי מנקה מדי פעם, למרות שמעולם לא הצלחתי לתפוס אותה בשעת מעשה.

חוויתי את החוויה הטובה ביותר שלי כשקניתי בגדים באפריקה, כשהייתי צריך במפתיע בגדים אזרחיים שם ואז הצלחתי להשיג אותם בכלבו של שכונת עוני בגודל בלתי נתפס. בקושי האמנתי למראה עיני ובוודאי שהייתי מוצא את כל הבגדים הישנים שלי אילו רק היה עוד קצת זמן לחפש. חודשים אחר כך, כשהצגתי בגאווה את האוצרות החדשים לחצי הטוב שלי, היא פשוט קימטה את אפה והם נעלמו לי בקסם מהארון.

לאחרונה, אפילו הצלחתי לתקן נעל נמוכה שקניתי בשימוש של הבונדסווהר ב-1983. ותודה לשירות המעולה מ Meindl כבר כמה שנים תחת החגורה שלו.

אז כנראה שזה לא מפתיע שאני לא מצליחה להוציא כלום מההייפ על בגדים חדשים ויוצאי דופן יותר. אני גם שמח שהחצי הטוב שלי תמיד אהב ללבוש יד שנייה, כי רק אם כולם מגבילים את עצמם קצת אפשר לשנות משהו בעולם.

לא משנה מה אתם מרגישים לגבי אופנה, בין אם מדובר באמצעי הקובע חיים למימוש עצמי או ציווי לעשות קריירה, על דבר אחד אין עוררין, יש לנו יותר מדי פריטי לבוש בחנויות, בארונות שלנו, במלאי או אפילו ערימות. מבול הבגדים, שזורם אלינו בעיקר מאסיה בזול מאוד ובסופו של דבר הורס את יצרני הבגדים באזורים העניים של העולם, אינו בר קיימא ואינו הגיוני מבחינה מאקרו-כלכלית.

אבל אתה גם חייב להודות שהרבה אנשים מרוויחים עכשיו כסף מהפסולת הזו, בעיקר אזרחים אחרים ממדינות מתועשות ותיקות. רק בשלב מסוים מישהו צריך בסופו של דבר לשלם את החשבון עבור כלכלות כאלה. מי שחושב שזה לא אנחנו טועה נורא. רק דוגמא מהניסיון שלי.

לפני כעשר שנים פגשתי מעצבת אופנה עם מפעל משלה באפריקה. היא הצליחה וארגנה באופן קבוע תצוגות אופנה עם משתתפים רבים עם חברה. עשר שנים מאוחר יותר היא מתגוררת כעת בבוואריה וחברתה בבריטניה. שניהם נפלו קורבן למבול הבגדים שלנו לאפריקה והאפשרות היחידה שלהם הייתה לברוח לאירופה כדי לשרוד; ביחד, שניהם עדיין מעדיפים להתפרנס בעצמם בבית באפריקה מאשר "להתחנן" באירופה.

מתוך הכרה בכך במשך שנים, כולנו צריכים למעשה לשנות מסלול. למרבה הצער, רובנו מאמינים שאנחנו לא עושים שום דבר רע בעצמנו, וגם לא שאנחנו צריכים להסתדר בלי כלום.

הדבר הטוב באמת בשינוי מסלול מבחינת מבול הבגדים הוא שכמעט אף אחד לא יצטרך ללכת בלעדיו ואפילו ליצרנים הזולים יהיה מספיק זמן להתאים את המודלים העסקיים שלהם לנסיבות החדשות, במיוחד שהתהליך הזה ייקח כמה שנים , אם לא יותר.

אני קורא להצעה שלי "ברית בגדים" ואני גם מאמין שזה יכול לעבוד קודם כל מקומית ואחר כך להיות מחובר היטב אחד עם השני.

צריך לחזק את שוק היד השנייה הקיים, להפוך אותו לאטרקטיבי יותר ולקשר בין דגמי הסחר השונים באופן שמצד אחד התלויים בהם ירוויחו ומצד שני בזבוז הבגדים שהוא בעצם. הווה אינו מיוצא אלא מוצא מהשוק ובכך, ככל האפשר, ניתן להשתמש בו כחומר גלם למוצרים אחרים.

לפריטי לבוש טובים יש גם ערך למכירה חוזרת עבור הצרכן ובכך הופכים למצרך מוכר, מה שבתורו מגביר את הקבלה הכללית של יד שנייה בקרב המשתמשים.

זה מעלה את איכות הסחורה ומפחית את הכמות בטווח הבינוני עד הארוך, אם כי אני חושד ששולי הרווח הגבוהים יזרמו מהיצרנים והסוחרים הגדולים אל המתווכים ובכך ייווצר שוק חסין משבר.

ברית הבגדים בכוונתי להמשיך לאסוף את הבגדים עם החברות המשתתפות, הקרנות, הארגונים, הכנסיות והמועדונים שלה בצורה מבוזרת, למיין אותם (פסולת או ביגוד), לקטלג את הפריטים ולהנגיש אותם בפלטפורמה דיגיטלית משותפת. זה מבטיח שפריטי לבוש טובים ימצאו את הקונים שלהם ולא יירקבו באיזה מרתף במשך שנים.

לקוחות של ארגוני סיוע זוכים להנחה אוטומטית בקניות ופריטי הלבוש עשויים להימסר לחנויות, נקודות המכירה או נקודות האיסוף הקרובות ביותר. ישנה גם אפשרות לשלוח את פריטי הלבוש לביתך על חשבונך.

אם כל העניין יפורסם בצורה אטרקטיבית, יוצג ונמכר באתר אינטרנט, בוודאי יתווספו קבוצות קונים נוספות, שגם הן מאוד ממיסות, כי אי אפשר לדעת לפי פריט לבוש טוב אם הלובש זה היה לשניים עשרות שנים או כמה בעלים קודמים מאושרים כבר החזיקו בו בעבר.

"עם השנים למדתי שמה שחשוב בשמלה זו האישה שלובשת אותה".

איב סן לורן (1936 - 2008)

עד כמה הפוסט הזה היה מועיל?

לחץ על הכוכבים כדי לדרג את הפוסט!

דירוג ממוצע 5 / 5. מספר ביקורות: 2

אין ביקורות עדיין.

אני מצטער שהפוסט לא עזר לך!

תן לי לשפר את הפוסט הזה!

איך אני יכול לשפר את הפוסט הזה?

צפיות בעמוד: 2 | היום: 1 | נספר מאז 22.10.2023 באוקטובר XNUMX

לַחֲלוֹק: