תמונת פוסט: גליל נייר טואלט | © Pixabay
שיום אחד אכתוב מאמר על נייר טואלט אפילו לא עלה בדעתי בחלומות הכי פרועים שלי. אבל כיוון שאני גרה בשכונה שבה נייר טואלט לא זמין כבר ימים וגם יש לי עיכול תקין לחלוטין, מתחילות לעלות לי מחשבות.
אני עדיין מאמין בטוב שבאנשים ועוד יותר בכלכלת שוק מתפקדת, ולכן נמנעתי עד כה מלהתחיל בייצור של נייר טואלט משלי.
אבל זה מדהים מה קורה כשמצב החיים הרגיל של אנשים משתנה פתאום קצת. זה מאושר יותר מכל על ידי אלה שטוענים זה מכבר שהחברה שלנו רוויה יתר על המידה וכבר ירדה רחוק מאוד.
ולמי שפשוט לא רוצה להאמין שתמיד יש בינינו מספר גדול של "מחורבנים", הם מנסים את מזלם בפסיכואנליזה כדי למצוא סיבות הגיוניות יותר לאגירת נייר טואלט. אבל גם אלה מגיעים מהר מאוד ל"שלב האנאלי" ואז אוהבים לדבר, מדעית, על דמויות אנאליות.
אני לא רוצה ללכת כל כך רחוק שוב, ולאחר סקירה קצרה של התזה שלי בהתקשרות לערים אחרות, הגעתי למסקנה שזו רק שאלה של אינטליגנציה.
ככל שהאנשים בשכונה שלך טיפשים יותר - איכותית וכמותית - כך תמצא פחות נייר טואלט במדפי הסופרמרקטים ובתי המרקחת.
לכן הפתגם הגרמני הישן "טיפש יותר ממה שהמשטרה מאפשרת" חייב להיקרא כעת כך: "טיפש יותר מאלדי ולידל יכולים לספק נייר טואלט".
"כאשר התודעה [האנושית] שלו התרחבה והתבדלה, כך הטבע המוסרי שלו פיגר מאחור. זו הבעיה הגדולה שלפנינו היום. סיבה לבדה לא מספיקה".
קארל יונג, העצמי שלא נגלה (2006 [1958]: 98)
