תמונת פוסט: תמונה לדוגמה | © Tung Nguyen ב-Pixabay
בעצם לא הנושא שלי בכלל, אלא שהדיווחים האחרונים על כל החסרונות הקיימים מעודדים גם את הבורים האחרונים לחשוב. והשאלה הראשונה שלי מתבקשת מיד: מה בעצם עשו כל שרי הבריאות עם משרדיהם במשך עשרות השנים? כנראה רק רינגלפיז עם מגע.
וכמו שכבר עשיתי מוזכר בעניין אחר, האחראים נותנים לעצמם לחגוג על חוסר היכולת וחוסר הפעילות שלהם ודופקים דפיקה אחת אחרי השניה.
ואפילו ניתן לתאם מראש קבלה או רכישה של חומרים מתכלים רפואיים, וזה אגב חלק מדרישת המינימום של משרד אחראי.
אך לפני שאמשיך בשיקולי, ברצוני לנצל הזדמנות זו להודות לכל הרופאים, האחיות ואנשי ההצלה וכן לכל שאר העובדים במגזר הבריאות על מחויבותם, אותה הם מגלים ללא הרף, למרות שבמשך שנים היה בין העובדים בתת-מימון או אפילו בין העובדים בתת-מימון הגבוה ביותר במדינה שלנו.
אני גם רוצה לומר מראש שבמערכת הבריאות, או כפי שהיא נקראת היום, אנחנו צריכים רק חברת ביטוח בריאות סטטוטורית אחת, ורק על זה לבד עדיין צריך להחליט אם עלינו לשלב אותם ברמה האירופית מיד. או אז לכל היותר לתחזק ולממן 27 חברות ביטוח בריאות סטטוטוריות לאומיות.
כמובן שאנשים צריכים להמשיך להיות חופשיים להבטיח את בריאותם בחברות ביטוח בריאות פרטיות, אך אלו צריכות לפעול אז באופן עצמאי לחלוטין וללא כל סובסידיות ממלכתיות או אפילו חבל הצלה, כי הפרטת הרווח והרווחה חברתית פשוט לא עובדת!
עכשיו לשיקולים שלי בנוגע למערכת הבריאות. מערכת הבריאות חייבת גם להיבנות פדרלית מלמטה למעלה, כשהרופאים והפרקטיקות שלהם יבואו קודם, אחר כך מרכזי הצלה, מרפאות, אחר כך בתי חולים ולבסוף בתי החולים המרכזיים, שמציעים את כל מה שהרפואה יכולה להציע.
מבנה זה חייב להתבסס על הצרכים המקומיים והאוכלוסייה בהתאמה ויש להתאים אותו כל הזמן.
על מנת לצפות מראש אירועים בלתי צפויים, כמו למשל. על מנת שניתן יהיה להגיב לאסונות, מגיפות וכדומה, על כל רמה מעל רמת מוקדי הצלה או מרפאות להיות בעל קיבולת יתר של כ-5% עד מקסימום 10%, עבורה הוא מקבל תשלום נוסף מאירופה או תקציב זהירות לאומי.
מטעמי מדיניות ביטחונית, יכול להיות שנשמרות יכולות נוספות, שאז ניתן לממן גם מתקציב זה, אך נבנות בתוך המדינה אך ורק מהשיקולים הנ"ל.
אולם ליבת השיקולים שלי היא כדלקמן, דהיינו שבמקרה של אסון לא מביאים את מערכת הבריאות לחולים, אלא שהחולים מחולקים בין מערכת הבריאות שהוקמה בעבר.
כתוצאה מכך, בנוסף ליכולות העודפות והזהירות, חייבת להיות מערכת הפצה המפיצה אוטומטית מצבי חירום המוניים לכל מערכת הבריאות.
תהליך הפצה זה יכול להיות מנוהל פדרלי, יכול להיות מתמשך, ובמקרה של למשל. ב. מגיפות מתרחשות בצורה הטובה ביותר ברחבי אירופה.
כך ניתן לנצל בצורה מיטבית את כל היכולות הזמינות ולמנוע מלכתחילה מצבים כמו אלו כיום בצפון איטליה או באלזס.
זה לטובת החולים, הצוות הרפואי, הממשלה והחברה שלנו כולה.
לא ניתן להסביר להדיוט כמוני מדוע כמובן לא היו שיקולים כאלה במחלקות האחראיות.
אתם מוזמנים להוסיף את התירוצים שלכם או אולי אפילו הסברים כתגובה לפוסט הזה.
כבר הבחינו ב-30 בנובמבר 1878 ויליאם א 'גלדסטון בנאום בפלומסטד הדברים הבאים:
"מחלת המצפון הרעה היא מעבר לתרגול של כל הרופאים בכל מדינות העולם".
ויליאם א 'גלדסטון
הדבר הרע באמת בכל זה הוא שלאחראים אין אפילו מצפון רע.
תוספת:
השרים האחראים חייבים לתת דין וחשבון!
שנים של חוסר פעילות, שגם עולה לאלפי חיים, הוא פשע. קרא גם את דוח המקושר כאן ה-FAZ.
שרי הבריאות הפדרליים האחראים מאז 2012:
+ דניאל בהר, FDP (2011 - 2013)
+ הרמן גרוה, CDU (2013 - 2018)
+ ינס שפאהן, CDU (2018 – עד היום)
אתה בוודאי מכיר את "שרי הבריאות" האחראים במדינה הפדרלית שלך. בבאדן-וירטמברג הם:
+ קטרין אלפטר, SPD (2011 - 2016)
+ מנפרד לוצ'ה, Bündnis90/Die Grünen (2016 – עד היום)
האחראי על העיר היילברון הוא ראש מחלקת הבריאות העירונית ד"ר קלאוס פיטר אקסמן.
"ג'יימס רוס קלמנס, בן דוד שלי, היה חולה קשה לפני שבועיים או שלושה בלונדון, אבל עכשיו הוא בריא. הדיווח על מחלתי צמח מתוך מחלתו; הדיווח על מותי היה מוגזם".
מארק טווין, הודעה לכתב פרנק מרשל ווייט (31 במאי 1897)
