תנועות נדידה

תמונה מומלצת: מחנה פליטים בשינקיארי, פקיסטן | © Pixabay

בהתבסס על ההצהרות הפוליטיות האחרונות שלפיהן אנו נאלצים לחיות כעת ב"משבר פליטים" ושאנשים צריכים להיות מושפלים יותר ויותר לנקודה, אני כותב על תנועות הגירה שונות - עובדה שפוליטיקאים התעלמו ממנה לחלוטין עשרות שנים - ולהציע פתרונות אפשריים כמו שאפשר להתמודד טוב יותר עם המצב הנוכחי, וזה מצער לכל המעורבים.

תנועות ההגירה הן עתיקות כמו ההיסטוריה האנושית עצמה, כל אבותינו הגיעו מאפריקה, לשם היגרו לפני כ-100.000 שנה ובעקבות כך הגיעו גם לאירופה לפני כ-30.000 שנה. ומאז היו הגירות של עמים ממזרח למערב במטרה של אירופה, ומאז התקופה המודרנית, הלאה לאמריקה ממגוון סיבות.

ניתן להניח שהגירה ממזרח-מערב היא תנועה מתמשכת של אנשים מאסיה ומהמזרח הקרוב והתיכון.

גם אנחנו האירופאים תמיד לקחנו חלק בתנועות ההגירה הללו ואכלסנו את יבשת אמריקה ואוסטרליה במשך מאות שנים.

גלי הגירה והגירה הם אפוא חלק מחיינו ולרוב שונים רק במספר האנשים המגיעים בקביעות. ניתן להניח שהגירה זו תרמה לשמירה על הבריאות והיציבות של האוכלוסיות שלנו, והייתה הכרח קיומי עבורנו האירופים בתקופה שלאחר המלחמה והמגפה. יש גם להניח שאנו חייבים את התרבות האירופית שלנו לגלי ההגירה הללו; לכן אנו האירופים כיום הם תוצר של תנועות ההגירה המתמשכות הללו.

אולם מה שחדש עבור רובנו הוא העוצמה והאיכות של "זרימות הפליטים" הנוכחיות לאיחוד האירופי. עם זאת, התפתחות זו ניכרת כבר עשרות שנים, ומדענים ואזרחים מתעניינים מצביעים על כך שוב ושוב מאז שנות ה-70 לכל המאוחר; אולי יש כאלה שזוכרים את דרמת הטלוויזיה הבריטית מ-1990 The March.

כדי שנוכל להבין טוב יותר את המצב הנוכחי, שבוודאי מאיים גם עלינו האירופים, נדרשת בחינה מפורטת יותר של תנועות ההגירה הנוכחיות.

ראשית, ברצוני להזכיר את תנועות ההגירה הפנימיות-אירופיות המתמשכות, אשר הגורם העיקרי שלהן הוא בתנאי הביטחון והשגשוג האירופיים השונים וכן בהזדמנויות עבודה. מצד אחד אני מונה גם את תנועות ההגירה של קבוצות האוכלוסייה המעורערות באופן מסורתי באירופה ומצד שני את מאמצי ההגירה של חלקים מהאוכלוסייה בצפון אפריקה שתמיד ראו את עצמם כשייכים לאירופה.

שנית, יש את תנועת ההגירה מהמזרח, שנמשכת כבר אלפי שנים, שבה חלקים מהאוכלוסייה שאינם ממוצא סיני או הודי ממשיכים לנדוד לכיוון המערב ולחפש את ביתם החדש באירופה או מחוצה לה.

שלישית, אני מפרט את תנועת ההגירה של "פליטי מלחמה" מהמזרח הקרוב והתיכון שאינם רוצים או יכולים לעמוד עוד בתנאים הקטסטרופליים במדינות מולדתם שנמשכו שנים.

בנוסף לשלוש תנועות הגירה שונות אלו, נוספו לאחרונה שתיים נוספות, ייחודיות לאירופה מבחינת איכותן וההשלכות הנובעות מכך ובסופו של דבר לפחות יעמידו בספק את קיומה של אירופה - כפי שאנו מכירים אותה:

תנועת ההגירה הרביעית הזו, וכנראה החמורה ביותר עבור אירופה, מגיעה מקבוצות של אנשים מאפריקה שמדרום לסהרה, שלראשונה מזה כ-100.000 שנה, נאלצו לעזוב את היבשת שלהם רק כדי להיות מסוגלים להבטיח את קיומם החשוף.

גל ההגירה החמישי, ייחודי מבחינת איכות, מגיע מחלקים סיניים והודיים באוכלוסייה המנצלים את ההזדמנויות של גלובליזציה כביכול וממלאים את הפערים שיצרנו באירופה, מחפשים עבודה מוסמכת או לוקחים את הזדמנות להקים עסקים משלהם.

ביחד, נראה שכל חמש תנועות ההגירה הללו לאיחוד האירופי שזוהו מפתיעות לחלוטין או מציפות את כל האחראים באירופה כרגע.

פופוליזם, אקשןיזם וזעזוע נוקשה מחליפים כיום את החיפוש אחר אפשרויות פעולה מתאימות ובכך ממשיכים לעכב את הדיון הפוליטי הבלתי נמנע על מדיניות הגירה כלל-אירופית המקובלת על כל המעורבים. עם ההצעות הבאות ברצוני לתרום לדיון הכרחי זה.

גל ההגירה הראשון אמור להיות מנוהל על ידי כללים החלים באופן אחיד על אירופה.

אפשרות אחת תהיה שאזרחי האיחוד האירופי יישארו במערכות החברתיות שלהם, ללא קשר למקום שבו הם נמצאים באיחוד האירופי או שהמדינות האחראיות צריכות לשלם פיצויים עבור אזרחיהן. מצד שני, יש להעביר אזרחים שאינם מהאיחוד למערכת חברתית כלל איחוד.

ניהול הגל השני של ההגירה צריך להתבסס על הצורך של האיחוד האירופי בעובדים מוסמכים ולהיות מוסדר על ידי חוק הגירה אירופאי.

הדרך היחידה להתמודד עם גל ההגירה השלישי היא לתרום ליציבות מדינית במדינות המוצא באמצעות מדיניות חוץ וביטחון אירופית אחראית; זה עשוי לכלול גם פעולות צבאיות.

הזכות למקלט חייבת להיות מוסדרת באופן אחיד ברחבי אירופה - כולל הקמת "מקומות בטוחים לשהות בהם" מחוץ לאירופה. גם חוק הגירה אירופאי שעדיין לא נוצר יכול להשפיע ולהוריד את הלחץ מ"מרכזי הקבלה" למבקשי מקלט. 

גם חוק הגירה אירופאי לא יוכל עוד לעשות צדק עם גל ההגירה הרביעי. האיחוד האירופי חייב למלא את אחריותו כלפי אפריקה במהירות האפשרית ולפחות להפסיק את הניצול הנוסף של יבשת זו על ידי מדינות החברות באיחוד האירופי, ולבסוף ליצור מדיניות פיתוח אירופית שלא רק משמשת כאמצעי ליצירת מקומות עבודה עבור אזרחי האיחוד האירופי שהם אחרת. קשה למקם או לטעון את האינטרסים הכלכליים שלה. יש לשקול גם לתת לאפריקה את האמצעים לאפשר סוף סוף לפעול באופן עצמאי באמצעות תשלומי פיצויים אירופיים.

יש להתמודד עם גל ההגירה החמישי באמצעות מדיניות חברתית וחינוכית אחידה ככל האפשר ברחבי אירופה על מנת לאפשר לרוב אזרחי האיחוד האירופי להמשיך ולמלא או ליצור את המשרות המוסמכות הנדרשות.


"האנשים היחידים שרואים את כל התמונה... הם אלה שיוצאים מחוץ לפריים."

סלמאן רושדי, האדמה מתחת לרגליה (2000: 43)