מחשבות שלאחר מכן

תמונה תכונה: Theaterschiff Heilbronn

אין ספק ששיחות הרטנשטיין ה-6 היו השיחות הטובות ביותר בסדרת השיחות הזו, שתוכננה בתחילה להימשך 12 שנים. זה בהחלט נבע גם מהמקום החדש, אוניית התיאטרון היילברון. מצד אחד, הצוות סביב המנהל האמנותי שלו הציע כריסטיאן מרטן מולנר לאחר השיחות עם הזדמנות לקחת חלק בחזרות על היצירה החדשה "der Eintänzer" תוכנית תומכת מרעננת ומצד שני צוות קופי ביי מ יוכן וילנד משתתפי הדיון לאורך היום עם אוכל ושתייה והציעו מזנון איטלקי מעולה בסוף הדיון.

עם זאת, השיחות לא היו מתאפשרות אם כמה מחברי האיחוד האירופי לא היו מתחייבים מעבר לרמה הרגילה. אני רוצה קודם כל את החצי הטוב יותר שלי בטינה קמרל שעזב את כל העצירות במשך שבועות כדי לפתות פדרליסטים אירופאים מכל רחבי באדן-וירטמברג להילברון. וגם אורסולה הכט פעל למען השיחות בסביבה הקרובה של היילברון עד הסוף וגם עמד לרשותו כדקות. תומס הייליגנמן הבטיח שחברי הנשיאות של האיחוד האירופי מבאדן-וירטמברג יוכלו להשתתף בפגישת הנשיאות בברלין באמצעות ועידת וידאו במהלך שיחות הרטנשטיין. הרברט בורקהרדט הבטיח שה-Heilbronner Marketing Gesellschaft תעמיד מקום נוסף זמין ושמשרד התפעול היילברון הניף שלושה דגלי אירופה מול ספינת התיאטרון. אחרון חביב, מזכ"ל האיחוד האירופי נסע לגרמניה כריסטיאן מוס, למרות לוח זמנים מלא, הגיע מברלין עם אשתו כדי לשוב ולהשתתף בשיחות.

גם אני הייתי מרוצה מזה ד"ר וסיליוס ואדוקאס, לאונרד ריינוולד, מייקל ג'ורג' לינק חבר פרלמנט, פרנץ שירם und הרברט סטודל היו שוב על הסיפון. כמו כן שהצלחנו לשכנע חברים אחרים משלנו להשתתף, כולל ורנה דייה, אינגריד איהיים, היינר דורנר, תומס מיכל und וולפרם רודולף. הייתי מרוצה מכך במיוחד פלוריאן זיגנבלג משלחת שטוטגרט, בין היתר סימון שמידט und מיכאל קונק בראשות מנהיים יושב ראש המחוז שלה פיטר שולזה, לוקסמבורג דרך מנואל שוב, היידלברג דרך פרופסור דוקטור. וולטר הייפרץ ורמס-מור דרך קתרינה und ד"ר מרקוס שילדקנכט היו מיוצגים. מאזור הרוהר היו מיותרים אנדריאה und קאי בארת' הגיע ומבריסל ז'אן מרסיה. כך יכול היה חבר הפרלמנט לשעבר אוולין גבהרדט בהחלט מברכים על צוות ססגוני, שבסך הכל כלל כמעט 60 משתתפים.

הערכה הכמעט חובה של היום ובינתיים של תחתיות הבירה הראתה שחלק הארי של המשתתפים היה יותר ממרוצים מהאירוע, לפיה עלינו לשקול האם וכיצד נוכל לקחת בחשבון את מעט ההצעות לשיפור בעתיד.

עם זאת, כבר לפני שיחות הרטנשטיין ה-6 היה ניכר כי אלו ייצרו אינטנסיביות חסרת תקדים, ולכן לא היה מפתיע שמנחה אחד הפיץ סה"כ 60 עמודים של מאמרי תזה לדיונים לקראת הדיון. לשיחות, ומנחה אחר אף הסיר את השתתפותו לקראת השיחות, כי בינתיים - לאחר כמה עשורים של דיונים לא מוצלחים - הוא איבד כל אמון במובן ובמטרה של שיחות כאלה ורואה זמן המהפכה האירופית ככל שבא.

ייתכן שהעוצמה הזו נשארה נסתרת מחלק מהמשתתפים החדשים בדיון, שכן היא באמת יכולה להתגלות רק אם תשתתפו באופן פעיל בתהליך הדיון הזה לאורך השנים ותסתכלו שוב ושוב על הנושאים שהועלו שם מנקודת מבט שונה ובאותה מידה. זמן מאוזן מחדש.

הפעם שלוש נקודות הכבידו עליי יותר מהרגיל והראו בבירור עד כמה הפכה העגלה האירופית למבוי סתום - למרות המצב המאוד מעורער לא רק באירופה אלא בעולם כולו! התמקדות השיחה במלחמת אוקראינה הנוכחית והעקובת מדם ויקרה הוכיחה בבירור עד כמה רע בעצם הרעיון האירופי - וזאת למרות כל ההצלחות שכבר הושגו בעשורים האחרונים ובהחלט ראויות לציון ולהזכיר! אירופה החזירה לנו אזרחי האיחוד את הריבונות שלנו והביאה שגשוג חסר תקדים שהיה בלתי נתפס בעבר, בשילוב עם תקופה של יותר מ-75 שנים של שלום ותוחלת חיים משלנו של הרבה יותר מ-80 שנה. שלא לדבר על דמוקרטיות מתפקדות, זכויות אזרח כלליות של אדם ואירופה המעניקות לכל אחד את ההזדמנות למימוש עצמי שלו מבלי להציע דבר בתמורה.

למרות זאת, או אולי בגלל זה, הופתעתי יותר משלוש נקודות. הראשונה והפחות טראגית היא ההתפתחות לאחר שהקנצלר הפדרלי הכריז על נקודת המפנה השנייה ברפובליקה הפדרלית של גרמניה אולף שולץ במרץ השנה. חלקם עדיין זוכרים את נקודת המפנה הראשונה, הרוחנית והמוסרית, של הקנצלר הפדרלי באותה תקופה הלמוט קוהל, שהחזירה את אירופה וגרמניה עשרות שנים לאחור ובאמת פתחה את הפער בין אי השוויון החברתי בחברה שלנו. נקודת המפנה הנוכחית שוב פתחה את האפשרות לחלק מהחברה שלנו להתעשר עוד יותר על חשבון החברה שלנו. וכך, בינתיים, נציגים של תעשיית הנשק הגרמנית וסחר הנשק הבינלאומי מסתובבים במדינה, ומסבירים לכולם שארה"ב היא למעשה פרוטקציוניסטים נשק נוראיים ושאירופה יכולה לשרוד רק אם נהפוך למעצמה צבאית אוטונומית. ברור שהגברות והרבות הללו מעוניינים רק בחלק הגדול ביותר האפשרי מבין מיליארדי הדולרים בהוצאות הממשלה הצפויות בעתיד - 100 מיליארד היורו שהובטחו לאחרונה לבונדסוור הם רק טיפה קטנה בים, אבל זה סיבה מספקת עבור לוביסטים להשתתף בפגישות שלנו.

גם אם אני עצמי בא במקור מהפינה הליברלית הכלכלית, אני צריך להכיר ולדרוש שאסור למדינה להשאיר זאת לשוק החופשי בכל הנוגע לענייני תשתיות ובעיקר חימוש - כאן במיוחד המדינה צריכה להתערב מאוד לווסת את השוק, אם לא להתעלם לחלוטין מהשוק. בנוסף, חובה וחיוני לחלוטין עבור חייליכם (!) שנשק בפרט יסחר רק בתוך הברית שלכם ושהפיתוח והייצור שלהם יהיו מאורגנים ברחבי הברית (נאט"ו) מטעמי עלות בלבד, כך שההכרחי הכמויות שהושגו יכולות להפוך. מי שמארגן זאת אחרת רק מסבסד קבוצות חברתיות מאוד מסוימות ומסכן לא רק את חיי החיילים שלנו, אלא את כל המדינה. נקודת מבט זו לא רק הובעה על ידי במהלך השיחות, אלא לצערי גם נדחתה בתוקף על ידי חלק מהמשתתפים האחרים בשיחות ואוטונומיה אירופאית כביכול הועלתה לנון פלוס אולטרה.

הנקודה השנייה הייתה האדרה האינהרנטית המתמשכת של מדינת הלאום עצמה. אפילו הפרסומים הופכים לאחד חנה ארנדט התעלמות, מה שהוכיח לפני זמן רב מאוד שמדינת הלאום היא רק תוצר של ההיסטוריה הקרובה. ואפילו המטרה היחידה של מדינת הלאום, דהיינו זו של מדינת רווחה, להבטיח את רווחת אזרחיה, תצטרך להיות מוטלת בספק היום - ניתן לציין את הקרן החברתית האירופית או האירובונדים כדוגמאות טובות. שלא לדבר על חוסר האפשרות שלו בתקופות של גלובליזציה; הודעות מתאימות, כגון אלו של מייקל וולפסון, מתעלמים בקפדנות על ידי תומכי מדינת הלאום. ובכל זאת ידוע כבר זמן רב שמדינות הלאום האירופיות שלנו קיימות רק היום כי הן מתמוססות לאט אבל בטוח למכלול גדול יותר במשך עשרות שנים. וכמו שהרפובליקה הפדרלית של גרמניה נאחזת במבנים מסורתיים כבר עשרות שנים ו"מדינות" כמו סערלנד או ברלין נשמרו בחיים כנגד כל היגיון, כך חלקן ממשיכות להפיץ את הצורך במדינות לאום באירופה; שתומכיו ממלאים כמובן ספרים שלמים. ההצדקה שהועלתה היא, בנוסף לקביעה השקרית שמדינות הלאום הן מבנים חברתיים עתיקים ולכן מסורתיים, בעיקר של תחושת מדינת הלאום, של ההזדהות האישית עם הלאום. בכך, אנו שוכחים לחלוטין שמדינות הלאום הן מבנים פוליטיים גרידא ושאזרחים נוטים להרגיש בבית באזורים, במחוזות ובעמקים שלהם.

הנקודה השלישית הייתה בסופו של דבר המכריעה עבורי וכנראה גם הובילה לכך שמנחה עזב את השיחות בטרם עת. היינו בדעה שהדרך לעולם לא יכולה להיות המטרה! אבל המסקנה שאנחנו בני האדם צריכים להיות מרוצים בעצם אם אנחנו ממשיכים להיות בדרך הנכונה לקראת מטרה מאוד ספציפית היא נכונה רק אם ניתן לצפות מראש שהמטרה הזו תושג על ידי האנשים שצועדים בדרך זו.

ואנחנו לא מדברים על מטרות נעלות כמו שלום עולמי, חיי נצח או לפחות בריאות לכל החיים, אלא פשוט ורק על שינוי במבנה הפוליטי בתוך חלק מאוד ניתן לניהול באירופה.

והמטרה הזו הוגדרה מחדש ונקבעה ב-1945, לאחר שאנשים כבר התרחקו מאיחוד עולמי ב-1946, כלומר יצירת מדינה פדרלית של אירופה! לכל המאוחר ב-1948, היה ברור לכל האירופאים שחושבים פוליטית שמדינה פדרלית זו חייבת להיות דמוקרטית ובנויה פדרלית. עם הקמת הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, זה גם הפך לעניין של מדינה עבורנו. והעובדות של העשורים האחרונים הוכיחו שוב ושוב שזוהי המטרה הנכונה לאירופה, ושאנחנו האירופים בדרך הנכונה מאז 1946 - אנחנו האירופאים צועדים בדרך הזו כבר יותר מ-75 שנה, עם הראשונים שצעדו בדרך זו מתים מזמן. בינתיים, הדור השלישי או הרביעי של אזרחי האיחוד כבר הולך בדרך זו.

שימו לב, "רק" דרך אחת לעבר המטרה של שינוי מבני פוליטי - שהיה יכול להתבצע מספר פעמים וממגוון רחב של סיבות - מבלי שהרוב הגדול של אזרחי האיחוד ייאלץ למשברים או לשינויים גדולים בהתנהגות כפי תוצאה.

לכן אני חושב שזה פשוט לא אנושי אם אתה שולח את האזרחים שלך לדרך למטרה הכרחית ורצויה מבלי לתת להם את ההזדמנות או הסיכוי שהם אי פעם יגיעו ליעד הזה! ואז לומר להם שהם חייבים להיות שמחים ואסירי תודה כי הם בדרך הנכונה.

כולנו צריכים לדבר על איזה סוג של דימוי אנושי עומד מאחורי טיעון כזה.

---