מים של בריכה

ערימת נקר

צילום פוסט: בריכת שחייה | © Anncapictures ב-Pixabay 

למעשה, Neckarhalde יכולה להיות אחת מבריכות השחייה היפות ביותר בגרמניה. וכנראה שרק כשלא בילית את כל חייך בהילברון אתה מבחין בדעיכה האיטית של פנינה זו. ללא כל צורך, הבריכה הזו הצטמצמה שוב ושוב במשך שנים וגם התשתית שלה, בכל מקום אפשרי, פורקה או פשוט הושארה לחלוף הזמן.

לאחרונה, קולה של היילברון הופתע מכך שספורט ההמונים מבוסס היטב בהיילברון - מה שאני מטיל ספק בו - אבל שאין כמעט ספורט תחרותי. זה בהחלט נובע מהעובדה שבהיילברון כל מה שקשור לביצועים, מחויבות או מחויבות אזרחית נהרס על ידי קליקה מאוד ספציפית מהיילברון. וכך הופך הנקארהלדה לקורבן של פוליטיקה מוטעית לחלוטין של העיר היילברון ושנאות.

חלפו מזמן הימים שבהם באת מרחוק לבלות יום כיף ב-Neckarhalde, זמנים שבהם פתחת בריכה נוספת במיוחד כדי לאפשר לכמה שיותר אנשים בהיילברון ליהנות מפעילויות ספורט ימי ופעילויות פנאי בבריכה - זמנים שחלפו מזמן , שם ראש העיר והנהלת העיר עדיין דאגו ודואגים לשלומם של היילברונרים.

עברו עשרות שנים מאז שמצילים או מצילים היו צריכים רק לדאוג אם והיכן נשים צעירות רשאיות או צריכות ללבוש את חולצות הביקיני שלהן או לא.

כפי שכבר הוזכר במספר מאמרים (למשל. כיף רחצה של היילברון) נכתב, לאחר חזרתי טיפלתי שוב במצב מרחצאות היילברון, כי נשאלתי על ידי חברי שהיו אלופי שחייה ומצילים, השתמשתי בעצמי שוב כמציל ומפקח שחייה וגם עזרתי. עובדי עירייה חסרי תשובה לחלוטין פישל. אומנם קצת התפנקתי מהתקופה שלי באולם, אבל שם עדיין מעריכים סדר וניקיון ובעיקר, שגם אותם אזרחים שרוצים לעשות ספורט מקבלים הזדמנות לעשות זאת. למרבה הצער, בהילברון ההתמקדות היא יותר במספר ובזמינות של ברי יין מכל הסוגים ובהשתכרות נוחה ככל האפשר.

זה בהחלט קשור לחינוך, אם כי בהילברון אנשים גאים בכך ש"חינוך לא צריך להיות מתיש" (SPD) והם מאמינים שאם בונים סוג של "דיסנילנד חינוכי" (דטלף שטרן) ב-Europaplatz, שאנחנו משהו כמו עיר אוניברסיטאית. לעיר שלנו יש בהחלט יתרונות רבים, אך לצערנו מתקני חינוך וספורט מודרניים וחיבור רכבת אמיתי אינם ביניהם!

מאפיין את מועצת העירייה שלנו ואת הנהלת העיר שמצד אחד, מזרקת העיר מושבתת כדי לא להפריע לשותי היין בנקר ומצד שני למומחים שכבר הוכיחו את אוזלת ידם באחרים. ערים מובאות להיילברון למשימות עירוניות. מה שמחזיר אותי לנקארהלדה.

היום הלכתי ל-Neckarhalde עם החצי הטוב שלי, אך ורק בשביל להישאר בריא - וזה, אגב, נחוץ לי עכשיו מבחינה רפואית. הצעיר שלי כבר הלך קדימה כי הוא רצה לעשות את 2 המטרים הרגילים שלו בערך. כשהגעתי לשם, זיהיתי מיד בכניסה שחזרנו לנסיבות היילברון, ריחמתי על הגברת בקופה.

כבר בדרך למלתחות ולמקלחות שמעתי את קללות המתרחצים, כולל שני אפגנים (כנראה) ודרום מזרח אירופאי, מה שמוכיח שוב שלהגינות, תרבות וחינוך אין שום קשר למוצא אתני. המקלחות היו עמוסות לגמרי וגם עם אנשים שלא יודעים בכלל איך להתקלח או מה תפקידה של מקלחת - פשוט גס!

בדרך לבריכה הבנתי אז הערה של גבר לבנו או לנכדו שהם צריכים לעזוב כמה שיותר מהר אחרי המקלחת, כי כל הבריכות היו עמוסות באנשים שכנראה בעיקר סתם עמדו מסביב וחלקם מעשנים. אפילו שני המסלולים הסגורים לשחיינים נוצלו לרעה בהתאם. חייכתי כשראיתי את הצעיר שלי מנסה את כוחו בשחיית מכשולים.

אז הדבר הראשון שעשיתי היה ללכת למצילים, רק כדי לגלות שוב שחלקם אפילו לא עמדו בדרישות המינימום למציל – זה היה ותמיד רשלני מאוד מצד שלטון העיר! השניים הראשונים לא הבינו כלל את בקשתי, מה שמראה שאין להם מושג במשימה שלהם - זה פלילי מצד הנהלת העיר!

אחר כך פגשתי מציל שידע מה עליו לעשות ובהחלט יכול לעשות, אבל המבט המרושל שלו סילק הכל. הפעם האחרונה שראיתי מבט כזה היה אצל חיילים אפריקאים שלפני עשרות שנים היו גם בליגיונרים זרים לפני שהפכו לגיבורים, וכרגע אפשר לראות את המבטים האלה אצל חיילים אוקראינים שחסרי חימוש וציוד רק מחכים עד שיפוצצו. לרסיסים לפי פגזים רוסים.

בדרך כלל נדרשות מלחמות כדי לקבל מבטים כאלה, ראשי הערים וראשי המחלקות של היילברון מסוגלים כמובן לעשות זאת עם העובדים שלהם גם בתקופות של שלום! בכל מקרה, אני מעיד על מי שאחראי על פריסת מצילים היום כדבר המגעיל ביותר שראיתי אי פעם מחוץ לאזורי מלחמה ואזורי מבצע.

כל מי שמתנהג כך למטה שלו הוא באמת הדבר האחרון על אדמת ה'! מכיוון שלא הייתי היחיד שרצה לשחות (הייתי חייב!), ניסיתי להשתחרר לפחות נתיב אחד באמצע עם שחיינים אחרים, וגם כאן אני חייב להעיד שהבעיה היא לא המקור, אלא לגמרי אך ורק בעיה חינוכית ובהילברון בנוסף, יש בעיה פיקוחית (!), כלומר, החל מראש העיר, הנהלת העיר מסרבת לצמיתות למלא את משימותיה המקוריות.

תליית סרטים צבעוניים בכל מקום בכסף יקר מאוד, שגם פוגעים עוד יותר בסביבה, לא מספיקה לניהול עיר. בשביל זה אנחנו צריכים אנשים שיודעים מהן המשימות בפועל של הנהלת עיר ואז גם רוצים למלא אותן!

וכך הצלחתי כמה הקפות, כששחיינים טובים יותר אפילו נתנו לי ללכת ראשון. אבל אז ילד עם עודף משקל קפץ לי בגב התחתון ואני, בדיוק כשהצלחתי להחזיר את הנשימה, חבטתי לאחותו בראש, מה שהניע את האב לרצות להרביץ גם לי. אבל כשקמתי, בקצה אחד אתה יכול לעמוד בבריכה, הוא התרחק, מה שמראה לי שוב שאנטי-חברתיות ופחדנות פשוט שייכים יחד.

אז יכולתי להמשיך בשחיית המכשולים שלי, אבל אז נעצרתי כשגוש צואה שחה מול משקפי השחייה שלי - מה שלא זעזע אותי כמציל שגדל בהילברון, אבל לבסוף הוציא את הכיף מהשחייה להיום. והחצי הטוב יותר שלי הספיק במהרה, רק הצעיר התעקש להשלים את יעד המרחק שלו - רק הקשים באמת נכנסים לגן.

וכך חיכינו עוד זמן מה, אפופים בענני עשן, עד שכולנו יצאנו יחד מהטרגדיה הזו. ועכשיו, כשכתבתי את השורות האלה, אני שוב מרגיש קצת יותר טוב.

ולכן אני מסיים את המאמר הזה בהשוואה - הפעם עם פרנקפורט לאירועים אקטואליים. עיר גדולה מאופיינת בכך שלפחות מנסים להיפטר מ-OB אם תגלו שהוא פוגע בעיר. הכל נעשה בהילברון כדי להבטיח שראש העיר יוכל להמשיך להרוס את העיר היפה שלנו למעשה.


"להיות OB בפרייבורג היא עדיין עבודת החלומות שלי. זה לא אומר לשכב על מרפסת השיזוף ולהביא לך קאיפירינה".

דיטר סלומון, שטוטגרטר צייטונג (18 בנובמבר 2006)

כתוב הערה

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם.