נוכחות באינטרנט

לעולם אל תשנה מערכת פועלת

תמונת פוסט: תמונה לדוגמה | © Gerd Altmann ב-Pixabay

זהו עיקרון ידוע, שהקפדה עליו בוודאי הייתה חוסכת לי הרבה עבודה ועוד יותר עצבים בעשורים האחרונים, אבל מעולם לא הייתי זמין באמת לעצות כל כך גסות.

אז זה לא היה ממש מפתיע שעמדתי בפני רעיון שהיה חדש לי, לאחר שרק לאחרונה קיבלתי את הבלוג שלי בבסיס טוב מאוד והוא רץ כמעט מעצמו ללא בעיות, כלומר אינטרנט אחד די מבוזר מערכת. הרעיון הזה נקרא IndieWeb ויש לו קהל די מעניין. וכך קרה שהחלטתי - עוד לפני שבאמת עסקתי בעצמי ביסודות - לעצב מחדש את הבלוג הזה בהתאם ומיד.

התוצאה היא שלא רק קוראי הבלוג כבר לא יכולים למצוא שום דבר חדש ואפילו ידוע, אלא שאני מתמודד עכשיו כל הזמן עם מה עובד ומה לא עובד בכלל.

זה גם לא הפתיע אותי במיוחד דטלף שטרן גם פלירטטה עם הרעיון הזה ובהתאם לכך כבר פוסט משלו בבלוג בשנת 2016 כתבתי על זה - לו רק הייתי קורא את זה קודם!

עכשיו יכולתי - הודות לטכנולוגיה של היום - פשוט ללחוץ על כפתור האיפוס ולשחזר את המערכת האחרונה והעובדת בצורה מושלמת, אבל זה פשוט לא הייתי אני.

יכולתי גם להתחיל לעבוד עם גיבויים, אבל אני עדיין חושב שזה מוגזם לחלוטין, ודטלף ללא ספק מחכה כבר כמה שנים שכל המערכת שלי "תוצרת עצמית" תתפוצץ לי בפרצוף. ובינתיים הוא ניצל את זמן ההמתנה לדבר על שלו חנות הערות להציע מערכת שבפשטות שלה ובעיקר בהירות מתאימה במיוחד לחובבים כמוני.

מעניין, הצלחתי לקרוא בבלוגים אחרים שהרעיונות האלה (HTML, IndieWeb ופשטות) ריגשו גם אנשים אחרים בעבר, וחלקם, לאחר ניסיונותיהם שלהם, חזרו ל-Word Press עם הבלוגים שלהם, כי זה עדיין אחד המערכות הקלות ביותר לשימוש.

אני עצמי באתי במקור מפינת Web 2.0 אחרת לגמרי וגם נתקעתי עם וורד פרס בגלל הפשטות שלה; בינתיים, ייתכן שכל המערכות הקודמות שהשתמשתי בהן עברו לנירוונה דיגיטלית, ודטלף בהחלט ירצה לציין שיכולתי לשמור את התוכן שלהן עם גיבוי מתפקד לעידן החדש הזה - יכול להיות שרשרת אופניים. .

בכל מקרה, מחכים לי שבועות מרגשים מאוד ולא בגלל ההתפתחויות הנוכחיות בעולם שלנו או אפילו רק סביבי, אלא פשוט בגלל האם אי פעם אצליח ליישם את קונספט ה-IndieWeb עם הבלוג הזה. אבל לא משנה מה התוצאה, עד סוף כל הקמפיין אדע בדיוק על מה ה-IndieWeb הזה.

בנוסף לעקרון "לעולם אל תשנה מערכת פועלת", יש גם את ההגדרה הניסויית של "ניסוי וטעייה" וזאת במובן של היוריסטיקה.

ומכיוון שאנחנו כבר בנושא של עקרונות והחלטות, הפעם אסתפק רק ברזולוציה אחת טובה לשנה החדשה, דהיינו להפעיל את הבלוג הזה מחדש באופן שהתחזוקה וההרכבה שלו יהיו קלות באותה מידה. ככל האפשר לי ולי, אז כבר לא להיכנע לפיתוי לעשות בו שינויים מהותיים נוספים. כי גם אני לאט לאט מגיע לגיל שבו העיקרון "לעולם אל תשנה מערכת ריצה" הופך מובן למדי.

לבסוף, נותר לי רק לאחל לכל קוראיי שנה טובה. אנא הישארו בריאים ושלמים ותעריכו את הפוסטים שלי בבלוג!


"C'était l'explosion du nouvel an: chaos de boue et de neige, traversé de mille carrosses, étincelant de joujoux et de bonbons, grouillant de cupidités et de désespoirs, délire officiel d'une grande ville fait pour troubler le cerveau du סוליטייר לה פלוס פורט.

Au milieu de ce tohu-bohu et de ce vacarme, un a trottait vivement, harcelé par un malotru armé d'un fouet. 

Comme l'âne allait tourner l'angle d'un המדרכה, un beau monsieur ganté, verni, cruellement cravaté et emprisonné dans des habits tout neufs, s'inclina cérémonieusement devant l'humble bête, et lui dit, en ôtant son chapeau: "je vous la souhaite bonne et heureuse!" puis se retourna verse je ne sais quels camarades avec un air de fatuité, comme pour les prier d'ajouter leur approbation à son consentement.

L'âne ne vit pas ce beau plaisant, et continua de courir avec zele où l'appelait son devoir. Pour moi, je fus pris subitement d'une uncompensurable rage contre ce magnifique imbécile, qui me parut concentrer en lui tout l'esprit de la France."

צ'רלס בודלר, לה טחול דה פריז, Un plaisant (2021 [1869]: 10)

כתוב הערה

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם.