תמונת פוסט: כרטיסיות להתנהגות חברתית טובה יותר | © moses.Verlag
לא כל כך מזמן מונח לחשיבה לרוחב, אשר לפי אדוארד דה בונו הוצג בשנת 1967 ורצה לארגן מחדש תהליכי חשיבה ברוח פתרון בעיות. בשנות ה-1990 עדיין אפשר היה למצוא את ספריו בהרבה משקי בית. אבל גם ג'וי פול גילפורד עסק בנושא וגם פרסם את התיאוריה שלו על "מבנה האינטלקט" ב-1967.
משנת 2009 עד 2014 אפילו היה מגזין מקביל, "Querdenker", שאת האתר שלו נהניתי לעקוב כי הוא התבסס על אותה תוכנה כמו אתר שניהלתי אז.
מאז 2020, למונח הוגה לרוחב יש משמעות שונה לחלוטין עם הופעתה ה"פתאומית" של מה שמכונה תנועת ההוגה לרוחב, ומאז שעברתי בעצמי מחאה כזו במהלך טיול ב-2021, גם התכנסויות כאלה גרמו לי להרגיש אי נוחות .
אבל אין טעם פשוט להתעלם מתנועות כאלה ולחכות עד שהן יתפוגגו שוב - את הטעות הזו עשיתי בעצמי בשנות ה-1970 וה-1980, כשהייתי בטוח שמתהווה תנועה "ירוקה" בקושי יכולה לבוא לידי ביטוי ללא תוכן ממשי. . אף על פי כן, תנועה זו הצליחה אז בבירור למלא חלל שפשוט לא נתפס כראוי על ידי מפלגות מבוססות ואגודות פוליטיות אחרות. וברגע שהתבססת בחברה, די קשה לך להיעלם שוב באפלולית - אנו יכולים לראות זאת בבירור ב-SPD ואולי בקרוב במפלגות CDU/CSU.
את העובדה שהייתה לנו בעיה לחברה כולה החל משנות ה-1990 (רפובליקת ברלין) אפשר לראות לא רק בוויכוח החריף עדיין אוסי-וסי, אלא בעיקר באחוז ההצבעה, לפיו ניתן לראות כי ב- ברמה האירופית, הפדרלית, המדינתית, המחוזית והמקומית, שיעור ההצבעה יורד בהתמדה מאז שיאו בשנות ה-1970.
יתרה מכך, מספר חברי המפלגות שלנו ירד ביותר ממחצית בתקופה זו, לפיה רק ה"חדשים" הקודמים עדיין יכולים להזמין לעצמם רווחים, וזה אנושי מדי, שכן רבים מבני-האזרחים פשוט תולים את דגלם לרוח.
כיום, רק מיליון ומשהו אזרחים גרמנים מאורגנים במפלגות ואלמלא היו יותר אזרחים פעילים בארגונים פוליטיים אחרים, עמותות ותנועות, היחס בין האזרחים הפעילים פוליטית לאוכלוסייה היה גרוע עוד יותר.
הדבר הטוב בו הוא שאולי 10 מיליון האזרחים הללו עדיין מצליחים להניע את 75% מבעלי זכות הבחירה להצביע בבחירות הפדרליות, מה שנקרא פונקציית המכפיל.
מה שגם טוב בו הוא שלפחות עד כה, רוב אחינו מצביעים בצורה דמוקרטית וקיצונית מפלגות שמאל וימין שמופיעות שוב ושוב בדרך כלל נעלמות שוב.
אבל עדיף שהריקנות ההולכת וגוברת של "המפלגות הקיימות" שלנו גורמת כעת להיווצרות יותר ויותר מפלגות חדשות, קבוצות בוחרים ורשימות אזרחים, אשר לא רק עומדות על הדמוקרטיה שלנו עצמה, אלא גם רעיונות מאוד ספציפיים ועצמיים. על עתידנו - לראשונה גם בתחום האקולוגיה, שאגב לקח הרבה מאוד זמן.
אחרי 30 שנה של רפובליקת ברלין, נראה שמתחולל כאן שינוי דורי, שמשמעותו גם היא שאנשים צעירים יותר לא יכולים להשתלב במבנים מסורתיים כל כך מהר ומחפשים דרכים חדשות להשפיע פוליטית ולעמוד על האינטרסים שלהם.
זה הולך יד ביד עם אובדן האמון ההולך וגובר שהפוליטיקאים המקצועיים שלנו אינם אחראים לו לפעילים הפוליטיים הרבים בהתנדבות במפלגות ומחוצה להן.
לכן גם קורה שיותר ויותר אזרחים, שלא היו פעילים פוליטית כלל או רק באופן שולי, מונעים על ידי צעירים להתחיל גם להתבטא ולהתארגן (Hic, ההוגים הרוחביים).
הקמת המפלגות בעשורים האחרונים הוכיחה שארגון עצמי כזה יכול להימשך זמן רב ושהאינטרסים "המעניינים ביותר" ולעתים קרובות מאוד מנוגדים מתנגשים וצריכים להיות מחוברים זה לזה.
אולם, במקרה של ההוגים הרוחביים, נראה שזהו ההתנשפות האחרונה של דור שעזב שבעבר ראה את הפוליטיקה מהצד והיה מרוצה מכך שהאינטרסים שלהם איכשהו כבר מיוצגים על ידי המפלגות שאני עכשיו די. נדהמים לגלות שכולנו נתבקש לשלם בשלב מסוים.
המשמעות היא שההוגים הרוחביים הם תוצר של המפלגות הפופולריות שלנו, פוטנציאל מצביע זמני ל"מפלגות שוליים" ותופעת תהפוכות בחברה כולה.
את המהפך הזה צריך לעצב עכשיו, ונוכל לראות איך הצעירים שלנו מתאחדים במבנים חדשים או אולי איך עושים שימוש חוזר במבנים הקיימים. זה תלוי לחלוטין בשאלה האם וכיצד המפלגות הקיימות יתפתחו הלאה, המפלגות החדשות בסופו של דבר יקימו, אך מעל לכל האם הן מוכנות לקבל בפועל את הבעיות והאתגרים של זמננו ובכך לעזור לעצב את עתיד הדורות הבאים שירצו.
גישת הריאל-פוליטיקה של הקואליציה הנוכחית: "אחרינו המבול" תהיה למרבה הצער גם זו של הקואליציה הקרובה ובתקווה תוביל לכך שהנוער הנוכחי שלנו יהפוך לפוליטי יותר. כי זה נחוץ מאוד כי בניגוד לנעורי, הנוער הזה לא יוכל לשאוב את מלוא, אלא רק ימצא קופה ריקה וטבע הרוס ויהיה מעורב במאבקי חלוקה קיומיים.
"חשיבה לרוחב...היא תהליך של שימוש במידע כדי להביא ליצירתיות ולארגון מחדש של התובנה. ניתן ללמוד, לתרגל ולהשתמש בחשיבה לרוחב. אפשר לרכוש בו מיומנות כמו שאפשר לרכוש מיומנות במתמטיקה".
אדוארד דה בונו, חשיבה לרוחב: יצירתיות צעד אחר צעד (1970: 5)
