רוכב אופניים

פוסט תמונה: רוכב אופניים | © Pixabay

בכך אני לא מתכוון ל"הסתערות וירידה", אבל במאמר זה אני מתכוון לאזרחים אחרים שהחליטו לרכוב על אופניים בהיילברון וסביבתה.

קודם כל, רכיבה על אופניים תמיד הייתה אתגר בהילברון, לפחות מאז שאני זוכר את עצמי.

בזמני היה נפוץ עבורנו היילברונרים להתחיל עם תלת אופן, לעבור לקטנוע ואז לקבל את האופניים הראשונים שלנו עם גלגלי אימון. וברגע שיכולת לרכוב על אופניים בצורה נכונה ועצמאית, הגיע הזמן להוציא את רישיון האופניים שלך עוד כשהיית בבית הספר היסודי. איזון ונהיגה איטית היו האתגרים הגדולים ביותר, מכיוון שכולנו היינו טובים מאוד בלהסתובב לפינות.

בהתחלה, עבורנו ילדי העיר, האופניים היו צעצוע חדש שאפשר לעשות איתו הרבה שובבות ברחוב; כמובן שדחפנו את האופניים על המדרכות, כי זה היה אז עניין של כבוד. מאוחר יותר, האופניים היו יותר אמצעי להגיע לכפרים שמסביב, כי תמיד היה טוב ונוח יותר ללכת בתוך היילברון.

ההתלהבות המקורית שלי לרכיבה על אופניים נעצרה בשלב מוקדם מאוד על ידי עץ, שלא רק הרס את האופניים הראשונים שלי, אלא הותיר איתי זיכרונות מתמשכים עד היום וגם הפך אותי להולך רגל נלהב.

שניים מחבריי ללימודים שרכבו על אופניים היו פחות ברי מזל, הראשון נדרס על ידי משאית עם תעודת היציאה מבית הספר ביד והשני התעלמה על ידי סבתא ברכב במהלך אימוני האופניים היומי שלו, שלקחו אותו באופן קבוע מהיילברון. לוולדנבורג ושוב הוא שרד למרבה המזל אך סיים את הקריירה הספורטיבית שלו בפתאומיות.

כיום היילברון היא עדיין אותה עיר, אך ברור שמספר האופניים והשימושים בהם גדל או השתנה באופן משמעותי. אתה כבר לא בטוח מפני אזרחים אחרים בשבילי הליכה או אפילו בשבילי יער; אנשים, כלבים וצבאים נבהלים מאופני שטח עם מנועי עזר הפורצים מהשיחים והמשוכות, שעליהם שועטים צעירים וגמלאים זריזים בין היער והשדות. אפילו המדרחוב הפך למכה עבור חובבי אופניים סוערים שבוודאי לא שמעו מעולם על התחשבות הדדית.

מצד שני, מכרים לרכיבה על אופניים, חברים וגם החצי הטוב שלי מדווחים על מצבים מסמרי שיער כאשר מנסים ללכת בשבילי אופניים ייעודיים דרך היילברון.

לכן אני רוצה להזכיר לכולם את הדברים הבאים: הבסיס לכל דו-קיום הוא התחשבות הדדית, ובמקרה הנזכר, חובת החזק או המהיר להקדיש תשומת לב מיוחדת לשאר משתמשי הדרך. קודם באים הילדים, הקשישים, בעלי המוגבלות הנראית לעין ולאחר מכן שאר הולכי הרגל. אחר כך רוכבי האופניים ורכבי הרכבת. סוף סוף האופנועים, המכוניות ולבסוף אוטובוסים ומשאיות.

עם זה וקצת יותר ידידותיות, חיי היומיום בהילברון צריכים להיות גם קלים יותר לשליטה!

אבל זה לא מבטל את העובדה שתכנון שביל האופניים הנוכחי בהיילברון וסביבתו אינו אופטימלי וברור שהוא טעון שיפור.

אני חושב שהרעיון של יצירת כבישים מהירים לאופניים מחוץ לאזור העיר הוא רעיון טוב. אבל צריך גם לוודא שאלו מתאימים אז לאופניים ולא מחוברים לשבילים חקלאיים, כי זה יוצר מצבים מסוכנים מיותרים.

כשהם מסתיימים בעיר היילברון, פסי האופניים המהירים האלה, כמו כבישים מהירים, לא חייבים להסתיים בחומה, אלא עליהם להסיט את התנועה הנכנסת בצורה חלקה לעיר, גם אם מדובר "רק" ברוכבי אופניים. כמו כן, יש להצטייד בחנייה מספקת לאופניים, כמו למכוניות, ממנה יוכלו רוכבי אופניים להמשיך ברגל.

העובדה שרשת שבילי האופניים בהיילברון עצמה דומה יותר לשמיכת טלאים, שגם היא מורכבת יותר מחורים מאשר שטיח ושראשיתה וסופה מסוכנים לפעמים לציבור, אין צורך לספר לרוכבי האופניים.

עם זאת, מכיוון שתשתית התחבורה הקיימת של היילברון כמעט ולא תגדל מבחינת שטח בעשורים הקרובים, אני לא חושב שזהו פתרון לחלק עוד יותר את השטח הפנוי בין משתמשי הדרך השונים. לכן אני מציע את הדברים הבאים:

נתיבי האופניים הקיימים בעיר, מלבד נתיבי האופניים הקיימים והמתפקדים בפועל, יתווספו מחדש לכביש או למדרכה. אבל אלה מוכנים בצורה כזו שניתן להשתמש בהם בבטחה ובקלות על ידי כל משתמשי הדרך.

תנועה זורמת ובעיקר נייחת (חניה על מדרכות!) חייבת תמיד לתת עדיפות לרכב ה"חלש" יותר, מה שכמעט ולא יגרום לבעיות בזמנים בהם 30 קמ"ש מועדפים במרכז העיר.

אז אפילו עוקפים אופניים בשדרה עם מרחק מספיק, אם הם לא מתפתלים דרך הפקק שם בעצמם. אבל גם רוכבי האופניים מתחילים להתחשב שוב, ואם הם מעדיפים את השטח להולכי הרגל על ​​השדרה, בסופו של דבר דוחפים את האופניים לכמה מטרים או יפנו את מקומם להולכי הרגל על ​​המדרכה.

אם עכשיו אתה מתנגד שזה לא יתאפשר בהיילברון, אז אני יכול להבטיח לך שבמחוז היילברון כבר יש מודלים עובדים, שם אפילו כל משתמשי הדרך חולקים את אותו שטח תנועה.

לסיום, כדי לחזור לעניין: ראשית, אנו זקוקים למרחב רחוב נטול בורות ומכשולים שניתן לזהות ולהשתמש ככזה על ידי כל משתמשי הדרך. שנית, המדרכות, שיש לקוות שיהיו מפותחות היטב, יהיו פתוחות גם לרוכבי אופניים, אך יושרו שם עם הולכי הרגל. ושלישית, חייב להיות מספיק מקום חניה לאופניים וגם למכוניות.

ורוכבי אופניים יקרים, אם אתם לא מעזים לרכוב על האופניים בשדרה, אז אתם לא צריכים להוציא את התסכול שלכם על גמלאים או אפילו ילדים במדרחוב. כי, כפי שכבר ציינו בהתחלה, רכיבה על אופניים היא בשום פנים ואופן לא "עלייה ודיווש".


גם דטלף שטרן כבר צבר ניסיון עם האופניים בהילברון וזה בפוסט בבלוג "מהולך רגל יומיומי ועד רוכב אופניים יומיומי(אוקטובר 2019).

השיר "מרוץ אופניים" הוא של הקבוצה מַלכָּה משנת 1978.

"החיים הם כמו רכיבה על אופניים. כדי לשמור על איזון אתה חייב להמשיך לנוע."

אלברט איינשטיין, איינשטיין: חייו ויקום (2007: 367)

כתוב הערה

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. Erforderliche פלדר sind mit * מסומן