צילום פוסט: הריסות עם מחפר הריסה | © מייקל גאידה ב-Pixabay
כמה נחמדים היו הזמנים שבהם אירופה הצליחה לחיות את הריאל-פוליטיק שלה ללא מעצורים מתחת למגן המגן של האמריקאים. החיים היו כל כך קלים עבורנו האירופים עד נפילת החומה, כי הדורות שיסבלו לראשונה משינויי האקלים מעשה ידי אדם (בעיקר על ידינו האירופאים) עדיין לא נולדו וניתן היה להשיג "הצלחה כלכלית" באמצעות ניצול מדינות מתפתחות יובטח. בנוסף, ניתן היה לפצות על הירידה בשיעורי הילודה באמצעות מסך הברזל שיבטיח שרק אנשים בעלי מוטיבציה גבוהה ומשכילים מעל הממוצע ייכנסו לשוק העבודה האירופי; השארית הגדולה ברובה חסרת תועלת נותרה נעולה תחת הקומוניזם הסובייטי.
אבל אז חל שינוי משמעותי, כי מצד אחד המדינות המתפתחות החלו להשתחרר בזו אחר זו והאנשים שם זיהו שאפשר לחיות טוב יותר בארץ כביכול של חלב ודבש, ומצד שני מסך הברזל. נפל, שנכון היה שעבורנו האירופאים זה היה עכשיו סוף הכיף. פוליטיקאים אחראיים היו פועלים, אבל הפוליטיקאים המקצועיים שלנו - די ריאל-פוליטיק - מעכבים את האומללות המתקרבת כבר שלושה עשורים טובים. הם השתלטו על נושא שינויי האקלים מהר מאוד, כי כוחות המשטרה מספיקים כדי לשמור על הדורות שיסבלו מהם בעתיד; עד שהם צריכים להוציא את המרק בעצמם.
זה היה קשה יותר עם האתגרים האחרים, שעדיין תחת מגן המגן האמריקאי - נוהלו גם הם בצורה מאוד פרגמטית. תחילה ירדה ההגנה, אחר כך מערכת החינוך ולבסוף התשתית, אך ורק כדי לשמור על ההצלחה הכלכלית כביכול ובעיקר על הפרנסה.
וכשהמשטרים הטוטליטריים (רוסיה וסין) התאוששו מההלם שלהם במלחמה הקרה וכעת גם דרשו באופן חד משמעי את מקומם בשמש, הריאל-פוליטיק האירופי הגיע לשיאו ב-2008, כלומר הסכם מרקל-סרקוזי, שהבטיח לראשונה לפדרציה הרוסית. גאורגיה, אז אוקראינה ואחר כך שאר מזרח אירופה, אך ורק כדי להבטיח את ההצלחה הכלכלית של "אירופה האמיתית" לעוד כמה עשורים. סין, לעומת זאת, הייתה מרוצה מכך שנמכרה לאותה מדינה, אחת אחת, טכנולוגיות מפתח אירופאיות.
הדבר היחיד באמת טיפשי הוא שרוב האוקראינים למעשה נלחמים נגד האימפריאליזם הרוסי מאז השנה שעברה, ובכל זאת חלק מאזרחי האיחוד האירופי מגלים אהדה למאבק האירופים לחופש במזרח. כי עם זה, לאט אבל בטוח, בזה אחר זה, כל כפרי הפוטמקין שהפוליטיקה שלנו בנתה כל כך בהצלחה במהלך עשרות השנים מתפרקים לאט אבל בטוח וזה ברור לכולם - גם לאזרחי האיחוד הבורים ביותר.
הבעיה הגדולה עם זה היא שבניגוד לארה"ב ומדינות דמוקרטיות אחרות, אירופה שלנו מעולם לא הייתה באמת דמוקרטית - אנחנו האירופאים רק הצלחנו, וזה יהיה המקור האמיתי של הריאל-פוליטיק האירופי, להשחית את האליטות האירופיות ולהשחית. האוכלוסיה האנטי-דמוקרטית ברובה מתלהבת מדמוקרטיה דרך הצלחה כלכלית.
הפלישה לפדרציה הרוסית תראה אפוא - במיוחד אם האוקראינים ינצחו - לכל האירופים שאירופה כבר מזמן התנפצה ושכולנו נצטרך לאפות לחמניות קטנות בהרבה בעתיד. יש לצפות וסביר מאוד שרוב אזרחי האיחוד יתנו מגן לדמוקרטיה. ואז לכל המאוחר נמצא את עצמנו במלחמת עולם שלישית ואף אחד לא יודע באיזה צד ילחמו האירופים - כנראה כל מדינה באחת אחרת.
לכן מובן - מנקודת מבט ריאל-פוליטית - שכיום, מצד אחד, הקנצלרית שלנו אולף שולץ מבטיח סוג של תמיכה פוליטית לאוקראינה לאחר המלחמה (הוא מתכוון: לאחר כניעתה) ופוליטיקאים של SPD נוסעים לאוקראינה במטרה לכפות עליהם סוג של שלום ב"משא ומתן חשאי" (!).
הפוליטיקאים שלנו צריכים להכיר לאט אבל בטוח ששינויי האקלים עם כל ההשלכות הטרגיות שלו כבר מזמן כאן ושלא ניתן להציל את העולם והדמוקרטיה על ידי הרחבת הפרלמנטים!
הגיע הזמן שנציגי העם שלנו יתמודדו עם המציאות הרעה באמת ויתעסקו בפוליטיקה אחראית במקום לתחבולות ריאל-פוליטיות ויעשו זאת כל עוד זה אפשרי בכלל.
אגב, מכירת אחרים מעולם לא הייתה מדיניות טובה!
המילה "נס כלכלי מוזנח" - האם זה כבר קיים במילון?