צילום פוסט: צלבים | © Gerd Altmann ב-Pixabay
כמובן שדת היא עניין פרטי עבורנו, אבל שוב לא.
בהסתכלות גסה, מקורה של הדת נעוץ בדרך שבה אנו בני האדם מוצאים את הזהות שלנו.לצד השפה והתרבות, הדת היא אחד המאפיינים שלפיהם קבוצות של אנשים מתחברות מחוץ לקבוצות משפחתיות, אך בו זמנית גם מייחדות את עצמן. מקבוצות אחרות של אנשים.
השפה, הדת והתרבות יצרו וממשיכים ליצור את השבטים המגוונים ביותר, שכיום מכונים אותם קבוצות אתניות, ומהם יש כיום הרבה יותר מ-1 על הפלנטה שלנו.
במהלך אלפי השנים, התקבצו קבוצות אתניות רבות כדי ליצור עמים, ובמאות האחרונות נוצרו מהן גם מדינות לאום.
משמעות הדבר היא שדת עשויה להיות בעלת חשיבות רבה לא רק לפרט, אלא לאחד היסודות של קבוצות אתניות בודדות ולמדינות שלמות, כלומר תומכות מדינה.
מטעמי מעשיים בלבד, עמים ומדינות לאומיות שואפות שיהיו כמה שפחות דתות שונות בקרבם, אבל לפחות הם דורשים, ובצדק, שכל הדתות בתחום אחריותן לא יפקפקו במדינה עצמה.
מבחינתנו, זה אומר גם היום שגם אם חופש הדת של הפרט הוא עניין של מדינה, הדת עצמה ובעיקר נציגיה ה"כנסייתיים" צריכים לתרום לכך שהחברה בהתאמה תתאחד ולא תתפצל.
גם כשהנצרות הייתה הכל מלבד דת מדינה, תקף המוטו הבא:
"תן לקיסר מה של קיסר ולאלוהים מה של אלוהים."
ישוע מנצרת, מתי 22,21:XNUMX
בכל מקרה, כל חופש הדת מסתיים כאשר הדת המתאימה מתנגדת למדינה או לחברה שלה, כי אז היא איבדה מזמן את זכותה להתקיים, ולו רק מנקודת מבט לא דתית.
במיוחד בזמנים שבהם מדינות הלאום הופכות פחות ופחות חשובות ורלוונטיות והקבוצות האתניות המגוונות ביותר חולקות את אותו מרחב מחיה, חשוב במיוחד שהדתות יטיפו לדו-קיום בשלום במקום להדגיש את מה שמפריד בינינו או אפילו לקרוא למלחמות דת.
כאשר אנשים וחברות משתנים, כל הדתות חייבות בהכרח להסתגל לנסיבות הנתונות. רק דת המשתנה יחד עם אנשיה חיה גם היא, ורק כך היא יכולה לשרת גם את העם בנוסף לאלוהיו או האלים שלה.
הדתות הנוצריות מסתגלות ללא הרף לנסיבות במשך 2 שנים טובות ובכך לא רק תורמות לשגשוג של החברות שלהן, אלא גם מעצבות אותן בתמורה; בדרך זו הם לפחות ממלאים את משימתם החברתית.
את העובדה שזה לא תמיד קל לכל המעורבים אפשר לראות בשיח הנוכחי בתוך הכנסייה הקתולית, שעומדת לעשות צעד נוסף לעבר חברה פתוחה וערכיה.
עם זאת, קשה מאוד לדתות הנודדות יחד עם מאמיניהן לחברות חדשות להן ובכך מתמודדות פחות או יותר בפתאומיות עם נסיבות שקשה ליישב אותן עם האמונות הנוכחיות שלהן.
דתות אלו חייבות, למען חבריהן בלבד, מהר מאוד להבין ולקבל שלא רק שהמאמינים שלהן יצטרכו לשנות בשפה ובתרבות, אלא שהם עצמם יצטרכו להסתגל; כי זה כבר נובע מהיותו אנושי ומההיסטוריה של יותר מ-200 שנה.
הצעד הראשון לקראת זה יכול להיות שהדגלים הישנים של המדינות שנותרו בכוונות טובות ולא בכדי ייסוגו ושמתחילים גם לחגוג את השירות של עצמו בשפה שתקפה כאן ומובנת לכולם.
"כל דת או פילוסופיה שאינה מבוססת על כבוד לחיים אינה דת או פילוסופיה אמיתית."
אלברט שוויצר, במכתב לחברה יפנית להגנת בעלי חיים (1961)
