תגיד את זה באף עגום

פוסט תמונה: ספר | © Pixabay

יואכים רינגלנץ סביר להניח שעדיין ידוע לרבים בימינו, אם כי היה פעיל בעיקר בתקופת רפובליקת ויימאר, ויצירתו וחייו הגיעו במהרה לסיומה בפתאומיות כאשר תפסו הנציונל-סוציאליסטים את השלטון.

אחרי היום מ תומס מיכל נשאל בטוויטר אם אני לא משתתף ב"כדור שלג ספרותי", והתבקשתי להציג עטיפת ספר אך לא להגיב, וכדי להחמיר את המצב, לנקוב בשמות של שבעה קורבנות נוספים (מועמדים), התעלמתי מזה לעת עתה. אבל אז שמתי לב לספר הקטן "Sämtliche Poems" מאת רינגלנאץ, שהיה במקרה ליד המחשב שלי ושעלעלתי בו כבר כמה ימים.

וכשהבטתי שם שוב, נתקלתי בשיר הבא:

אוונג-פרופוס
אני יכול לקרוא לספר שלי איך שאני רוצה
ותכתוב איות איך שאתה אוהב!
אם אתה לא אוהב לקרוא אותי, תן ​​לזה להיות.
מותר לי לזרוע, לקציצה, לתנין
ואטום כל חפץ אחר
אני יכול ללכת הביתה באין מפריע
למלא את הצורך שלי כפי שמתאים לי.
מה אני יכול לרוח וחריזה טהורה,
מה להתחייב לטעם ולהומור? —
צניעות? — captatio - הו הו!
ומי ששונא אותי - - שישנא אותי!
אני ממש יכול לגעת בישבן שלי
כמו גם האוונג-פרופוס.

יואכים רינגלנץ

עם זה, נמצאה עטיפת הספר "שלי", ותומס כנראה לא באמת ציפה שאפרסם את זה בלי הערות; אבל אני אחסוך מעצמי את מופע הקורבן.

החוברת הזו, שאני ממליץ לכולם לקרוא, מתאימה לא רק ל"כדור השלג הספרותי" הנ"ל, אלא גם מאוד להווה, שבו דודן פוליטי הנציונל-סוציאליסטים שוב חולמים לתפוס את השלטון, וכולם שונאים אוטומטית ברגע שהם לא רוצים להתאים את עצמם למיינסטרים - כך שהקרקע לכל דבר טוטליטרי נראית שוב מוכנה היטב.

יואכים רינגלנץ היה לא רק סופר מצוין, אלא אפילו יותר, אמן קברט מבוקש וגם צייר מצוין שאהב לאייר את הטקסטים שלו בעצמו.

ולרינגלנץ יש אפילו מה לומר על חשבון הדלק שלי, שקיבלתי זה עתה - ושוב פוגע במטרה.

שמתי את השיר שלו בומרנג בסוף המאמר הזה.

היה פעם בומרנג;
היה קצת ארוך מדי.
בומרנג עף חתיכה,
אבל לא חזר.
קהל - במשך שעות -
מחכה לבומרנג.

יואכים רינגלנץ