צילום פוסט: ספליט קפה ובננה
למרות הידועה ומצוטטת לעתים קרובות, הפרשה ה-283 היא פרידריך ניטשהברור שקשה לרובנו להבין.
האם זה נובע מהטבע שלנו או שזה נובע רק מהעובדה שכולנו כבר לא יודעים מה לעשות עם עצמנו ועם הזמן המוגבל שלנו בעצם?
"מחסור עיקרי באנשים פעילים. - הפעילים בדרך כלל חסרים את הפעילות הגבוהה יותר: אני מתכוון ליחיד. הם פעילים כפקידים, סוחרים, חוקרים, כלומר כיצורים גנריים, אך לא כאנשים מאוד ספציפיים, אינדיבידואלים וייחודיים; מבחינה זו הם עצלנים. - חוסר המזל של הפעילים הוא שפעילותם כמעט תמיד מעט בלתי סבירה. למשל, אין לשאול את הבנקאי שגובס כסף מה מטרת פעילותו חסרת המנוחה: היא בלתי סבירה. הסוכנים מתגלגלים כשהאבן מתגלגלת, לפי טיפשותם של המכונאים. - כל בני האדם נופלים, כמו בכל עת, כך גם עכשיו, לעבדים וחופשיים; לאחר מכן מי שאין לו שני שליש מיומו הוא עבד, יהא מי שירצה: מדינאי, סוחר, עובד מדינה, מלומד".
פרידריך ניצה, אנושי, אנושי מדי
וברגע שנוכל לפצות לעצמנו קצת זמן, אנחנו יושבים... - אני לא באמת צריך לפרט על זה.
אבל הדבר היפה בכל הבנה הוא שעדיף לבוא מאוחר מדי מאשר בכלל לא. ומי יודע, אולי זה או אחר יתחילו לחשוב על זה קצת יותר מוקדם עכשיו.
למרות שיש לנו הרבה גנבי זמן, אנחנו לוקחים רק את הדיונים או ה"פגישות" הרבים שאנחנו צריכים להשתתף בהם בחיינו המקצועיים, בעבודה ובמשרות הכבוד ואותם אנו מצמצמים למינימום סביר מבחינת כמות, זמן ותוכן ללא כל בעיה יכולה, בעיה זו כמובן מדוכאת בצורה הוליסטית.
נאמר במפורש כי ביצוע הוא מנת העבודה שנעשתה או האנרגיה שהושקעה והזמן הנדרש לשם כך.
מקובל חברתית שניתן למדוד ביצועים באופן מקיף לאורך זמן השימוש, בין אם יש צורך בכך ובין אם לא, וכי ניתן להפחית את העבודה והאנרגיה לאפס לשם כך.
אולם בסופו של דבר, רק הזמן שלנו הוא המשאב המוגבל, ולכן עלינו לחסוך בו; אפילו בסיכון של חשיפת גנבי זמן והגדרה מחדש של ביצועים יותר במונחים של עבודה והוצאות אנרגיה.
כפי שכבר ציינו בהתחלה, הבעיה האמיתית היא שכמעט ולא חשבנו מה לעשות עם הזמן ה"חדש שנצבר".
"להיות חופשי" זה כנראה לא בטבע שלנו.
"אני לא מציע יותר מעובדות פשוטות, טיעונים פשוטים ושכל ישר."
תומאס פיין, שכל ישר (1997 [1776]: 17)
