קישוא

4
(1)

צילום פוסט: מגרש סקווש

היום שוב היה לי מחבט סקווש ביד במשך זמן רב. וזה הוביל אותי בהכרח לשקוע עמוק במחשבה. מראש ביקשתי שניפגש במגרש הסקווש של היילברון לאירוע זה - לצערי זה כבר לא אפשרי. אפילו חשבתי על בית משפט מאוד ספציפי; הזמנים משתנים באופן דרמטי כרגע, במיוחד בהילברון.

כשהייתי צעיר הוריי ייחסו חשיבות רבה לכך שאהיה פעיל בספורט ואכיר כמה שיותר ענפי ספורט. לגבי טניס ורכיבה על סוסים, לא הבנתי אותם בכלל אז - אבל אני חייב להודות ששניהם שירתו אותי מאוחר יותר מבחינה מקצועית. אז, בקורסים בצרפת, נחסך ממני הצורך "לרכב" על האופניים שלי ליד חבריי הצרפתים בתחרויות - ותמיד קיבלתי את הסוס הטוב באורווה.

ובתוך זמן קצר, עדיין הרמתי מחבט טניס מדי פעם, במיוחד כשהמגרש האידילי או הגודל העצום של המתקן עם עשרות מגרשי טניס משכו אותי. שלושת המגרשים של מועדון הטניס לשעבר שלי בהחלט היו מפתים אותי לשחק לאחר חזרתי להיילברון, אבל הם נאלצו לפנות את מקומם למתחם מגורים לפני כמה שנים, אם כי אני שמח שהם לא פינו מקום אחר. "מגרש אוכל".

וכך, לאחר שובנו, החצי הטוב שלי ואני לפחות ניסינו להמשיך באימוני השחייה שלנו. אבל גם כאן שמתי לב שמתקני הספורט שלנו, במקום ריח קל של זיעה, מגיעים עם תערובת ריחות של בצל צלוי, שפריצר לבן-חמצמץ והקאות. בבריכה המקורה יש לא פעם ענני בושם שעלולים לסכן חיים לשחיין – מה שלמרות זאת לא אמור להטריד את המתרחצים בשולי בריכת הספורט עם סיגריות או בירה בידיהם.

הרמתי לראשונה מחבט סקווש במאי 1992. וזה רק בגלל שפגשתי את החצי הטוב יותר שלי שבוע קודם לכן והיא שיחקה בקבוצת הסקווש של היילברון. טניס וסקווש הם, לדעתי, שני דברים שונים בתכלית, ולכן לאחר נישואינו שנה לאחר מכן, רווחה העובדה שבמקומות צבאיים, לפחות עד תחילת המילניום, היו בכולם מגרשי טניס אך ​​ללא מגרשי סקווש. למרות שהחצי הטוב יותר שלי פוצה מאוחר יותר על ידי הפיכתי לחברה בקבוצת הגולף לנשים בסטטין בשנות ה-noughties ולאחר מכן תמיכה בקבוצת אקדח ארוך לנשים באולם ולבסוף אפילו בטניס; מה שאז הוביל לכך שהרמתי שוב מחבט טניס בשנות ה-2010; "איבדתי" את מחבט הסקווש שלי ב-1993.

אז היום נסענו לעיירה הגדולה הבאה, Neckarsulm, עברנו דרך מסעדה מצוידת היטב ומצאנו כמה מגרשי סקווש בחדר האחורי, כביכול. אומנם במצב מושלם וגם מצויד בפרטיות הדרושה, שחשובה במיוחד למי שרוצה להתמסר לספורט הזה שוב אחרי כמעט 30 שנות התנזרות.

בניגוד לכל הציפיות - הפעם לא הייתי צריך לשחק כמתחיל גמור מול חבר נבחרת סקווש מאומן היטב - אהבתי מאוד את המשחק. ולכן הסביבה הנעימה והאופי המשעשע של המשחק כנראה מביאים לכך שכנראה אקנה שוב מחבט סקווש.

בתור תושב ותיק של היילברון, שעדיין חושב שזה טוב אם אתה מזיע במהלך ספורט או עבודה ולא בסאונה או בזמן אכילה, הייתי רוצה אפילו יותר אם תוכל להישאר בגבולות העיר שלך כדי לעשות ספורט.


עד כמה הפוסט הזה היה מועיל?

לחץ על הכוכבים כדי לדרג את הפוסט!

דירוג ממוצע 4 / 5. מספר ביקורות: 1

אין ביקורות עדיין.

אני מצטער שהפוסט לא עזר לך!

תן לי לשפר את הפוסט הזה!

איך אני יכול לשפר את הפוסט הזה?

צפיות בעמוד: 3 | היום: 1 | נספר מאז 22.10.2023 באוקטובר XNUMX

לַחֲלוֹק: