תמונה מומלצת: בית הכנסת (1900) | © ידידי בית הכנסת היילברון ה. v.
משנת 1877 עד 1940 עמד הישן בשדרה הדרומית בית הכנסת היילברון, שלא רק קיבל חשיבות לאומית בגלל סגנונו הניאו-מזרחי.
בלילה שבין ה-9 ל-10 בנובמבר 1938, מה שנקרא "ליל הקריסטלים", הרסו היילברונרים וחיללו את בית הכנסת, ולא נרתעו מרצח והרג של אזרחים אחרים של היילברון.
משנת 1966 ניצבת בקצה שביל בית הכנסת בשדרה אבן זיכרון, שהוחלפה ב-5 במאי 1993 באנדרטת "קופל" של האמן. בטינה בורקל הוסף.
יש אחד מאז 2004 חוג ידידי בית הכנסת היילברון ה. V, שרוצה לתרום למפגש בין יהודים ללא-יהודים בהילברון. ומאז 2009 יש גם מכשיר ל פמוט חנוכה להגדיר באתר.
בינתיים עברו יותר מ-80 שנה, ואנשים בהילברון בהחלט יכולים לחשוב על חנות משלהם שוב בית הכנסת היילברון לבנות.
הגיע הזמן שאנו אנשי היילברון נפתח בדיון ציבורי כיצד והיכן עלינו לבנות בית כנסת לכל האזרחים היהודים ולמבקרים שלהם. בנוסף, אפשר לשלב זאת עם מרכז תיעוד מקביל, שמעבד עוד יותר את הפרק האפל ביותר בהיסטוריה שלנו ומזמין לשיתוף פעולה בין-דתי.
בכל מקרה, אנשי היילברון חייבים להסכים במהירות היכן הם רוצים שיהיה בית כנסת חדש בהילברון. אישית, אני בעד המיקום הישן בקצה הדרומי של השדרה.
לאחר מכן יש לנהל את הדיון האם להחזיר את בית הכנסת הישן לחיים או שמא, למשל. ב' בקמניץ (2002) ובאולם (2012) נוצרו מבנים חדשים לגמרי ובולטים מאוד; התאפשר לי להיות נוכח בשני הפתיחות והתרשמתי מאוד ממה שהאדריכלות יכולה להשיג היום.
אפשר לדון אם יש להוסיף לבית הכנסת החדש מרכז קהילתי משלו או מרכז תיעוד.
לבסוף, נותר הדיון כיצד ניתן לממן בנייה כזו וכיצד ובאיזה פרק זמן ניתן בסופו של דבר ליישם את פרויקט "בית הכנסת החדש" בהילברון.
אני משוכנע בתוקף שבמיוחד בעידן הנוכחי, כאשר טיפשות, גזענות וחוסר סובלנות שוב חותרים לשיאים חדשים, דיון כזה שמתקיים ברחבי חברת היילברון, בו דנים גם באחריות, חשוב מאוד ללכידות של כל היילברונרים.
מה שיוצא מזה בסופו של דבר כתוב בכוכבים, אבל זה גם מראה איפה אנחנו מהיילברון ממקמים את עצמנו ומה אנחנו עדיין יכולים להשיג ביחד.
לחכות עד שיהיו סובסידיות מאירופה או מהממשלה הפדרלית או המדינתית תהיה בהחלט הבחירה השגויה, כי אנחנו היילברונרים בהחלט יכולים לעשות הרבה יותר.
"מקווה לנס. אבל אל תהיה תלוי באחד."
תַלמוּד
