שעות נוספות

תמונת פוסט: סטופרים | © Pixabay

הזמן בעצם כרגע דאס נושא שלא רק צריך לגרום לכל אחד להיות מודע לארעיות שלו, אלא צריך להדאיג אותנו, בני האדם, בעיקר בגלל המחסור בו, אבל לא איך הכי טוב להרוג אותו, אלא איך להשתמש בו בצורה אופטימלית עבור עצמך.

כדי להתחיל, אצטט משפט ישן.

לא הנהר זורם, אלא המים. הזמן לא עובר, אנחנו כן.

פתגם סיני

מעל הכל מבחינה מקצועית נאלצתי לא פעם להתמודד עם נושא ה"זמן" בצורה מאוד קיומית, שכן זמן הוא אחד הקריטריונים המהותיים של עבודתי, ובסופו של דבר אחד החשובים שבהם.

למרבה ההפתעה, הידע הזה, בן אלפי שנים, לא הצליח בדרך כלל לטעון את עצמו, ובזבוז זמן אפילו מנצח את הצריכה הבלתי מרוסנת וחסרת היגיון לא פחות של הטבע והסביבה שלנו.

כהקדמה לאוסף קטן של שירים מתאימים בנושא, שאמור לא רק לשמח אותך, אלא גם לעודד אותך להרהר הלאה, אני מגיש שיר מאת גוטפריד קלר, שכבר ביטא את כל העניין בהצלחה רבה ב-1849 בגרסה המוקדמת הבאה של שירו.

הזמן לא עובד

הזמן לא הולך, הוא עומד מלכת
אנחנו עוברים דרכם;
היא קרוואנסראי,
אנחנו הצליינים בפנים.

משהו חסר צורה וצבע,
שרק מקבל צורה
איפה אתה צולל למעלה ולמטה
עד שאתה נמס שוב.

טיפה של טל בוקר נוצצת
בקרן השמש -
תג יכול להיות פנינה
ומאה שנים - כלום!

זה קלף לבן
הזמן וכולם כותבים
עם הדם הכי טוב שלו עליו
עד שהנהר מבריח אותו.

לך, עולם נפלא,
את יופי אינסופי!
אני אכתוב מכתב אהבה קצר
על הקלף הזה.

אני שמח שהגעתי
בזרך העגול;
בתור תודה, אני לא אעיב על המקור
ותשבח את הודך!


משכה קאלקו שים זאת במילים הבאות.

Die Zeit עדיין עומד

הזמן עומד מלכת. אנחנו אלו שמתים. 
ובכל זאת, כשאנחנו נושבים ברכבת, 
מאיר בית ושדה ועדרים שרועים, 
חולף על פנינו כמו פנטום. 
ואז מישהו מאותת לנו ונעלם כמו בחלום, 
עם בית ושדה, עמוד תאורה ועץ. 

כך נושב נוף חיינו 
העבר אותנו לכוכב אחר 
והוא כבר רחוק מאיתנו כשאנחנו מתקרבים. 
אנחנו מנסים לשווא לעצור אותם 
ודע היטב שכל זה הוא רק הטעיה. 

הנוף נשאר בינתיים הרכבת שלנו 
נוסע את הקילומטרים שהוקצו לו. 

הזמן עומד מלכת. אנחנו אלה שממהרים. 


אריך קסטנר סיכם את זה בתמציתיות כדלקמן.

שתי הדיברות

אוהב את החיים וחושב על המוות!
זז הצידה בגאווה בבוא השעה.
צריך לחיות פעם אחת
היא המצווה הראשונה שלנו.
לחיות רק פעם אחת
הוא השני.


לודוויג אולנד נשאר מעמיק בנושא הזה כמו כמעט תמיד.

בספר יומן

הזמן, במעופו, לא רק רועה
פרחי השדה ויופי היער,
פאר הנעורים והכוח הטרי:
השוד הגרוע ביותר שלהם פוגע במוח.
שהיה יפה ואצילי, עשיר ואלוהי
ושווה כל עבודה, כל הקרבה,
היא מראה לנו כל כך חסרי צבע, חלולים וקטנים,
כל כך הבל שאנחנו עצמנו מושמדים.
ובכל זאת טוב לנו, אם האפר נאמן
הניצוץ מוקיר כאשר הלב שולל
לא נמאס לזרוח שוב!
הדבר האמיתי הוא רק הזוהר הזה,
התמונה גבוהה מהנושא שלה,
מראה יותר מהות מהמציאות.
מי שרואה רק את האמת חי;
החיים הם כמו הבמה: שם כמו כאן
כשהתרמית דועכת, המסך חייב ליפול.


יוג'ין רוט הוא קצת יותר רך איתנו.

מנהיג חיים

אנחנו רואים את זה בצער רב
כל מה שאתה צריך לחוות;
ובכל זאת כולם להוטים
שיש לו עוד הרבה מה לחוות.

כולנו קמים בעליצות למדי
במעלה סולם החיים שלנו:
הטוב שאהבנו ליהנות ממנו
אלו הם השלבים האיתנים של הסולם.
הרעים - אנחנו כמעט לא שמים לב -
אינו אלא חלל ריק.


ארנסט כריסטופר דאוסון סיכם את הידע שלו בשנת 1896 במילים הבאות והשתמש בישן שעה (ות בחזרה.

Vitae summa brevis spem nos vetat incohare longam

סכום החיים הקצר אוסר עלינו את התקווה להחזיק מעמד זמן רב. (הוראס)

הם לא ארוכים, הבכי והצחוק,
אהבה ותשוקה ושנאה:
אני חושב שאין להם חלק בנו אחרי
אנחנו עוברים את השער.

הם לא ארוכים,
ימי היין והשושנים:
מתוך חלום ערפילי
הדרך שלנו מגיחה לזמן מה, ואז נסגרת
בתוך חלום.


בעבר כבר היה אדגר אלן פו הצליח לכתוב את השיר הנפלא הבא.

חלום בתוך חלום

קח את הנשיקה הזו על המצח!
ובפרידה ממך עכשיו,
כל כך הרבה תן לי לומר -
אתה לא טועה, מי סבור
שימי היו חלום;
אבל אם התקווה עפה
בלילה, או ביום,
בחזון, או באף אחד,
האם לכן זה פחות נעלם?
כל מה שאנו רואים או נראים
אינו אלא חלום בתוך חלום.

אני עומד בתוך השאגה
של חוף מיוסר גלישה,
ואני מחזיקה בתוך ידי
גרגירי חול הזהוב
כמה מעטים! ובכל זאת איך הם זוחלים
דרך האצבעות שלי לעומק,
בזמן שאני בוכה - בזמן שאני בוכה!
אוי אלוהים! אני לא יכול לתפוס
אותם עם אבזם הדוק יותר?
הו אלוהים! אני לא יכול לשמור
אחד מהגל חסר הרחמים?
האם כל מה שאנו רואים או נראים
אבל חלום בתוך חלום?

סיפורי מסתורין ודמיון מאת אדגר אלן פו (נרטיב אורסון ולס)

יוהאן גוטפריד הרדר ואז ניסח את זה בצורה הבאה:

חלום, חלום הוא החיים שלנו
עלי אדמות כאן.
כמו צללים אנחנו צפים על עננים
ואנחנו מתפוגגים
ולמדוד את צעדינו האיטיים
לפי מרחב וזמן.
והם ואינם יודעים
באמצע הנצח.


בעבר כבר היה אנדרו גריפיוס אז החליט.

הכל לשווא

לאן שלא תסתכל, אתה רואה רק הבל עלי אדמות.
מה שהאחד הזה בונה היום, זה הורס מחר:
במקום שבו ערים עדיין עומדות כעת, יהיו כרי דשא,
שעליו ישחק ילד רועה עם הצאן.

מה שעדיין פורח להפליא ירמס בקרוב.
מה שפועם ומתריס עכשיו יהיה מחר אפר ועצמות,
שום דבר אינו נצחי, אין עפרה, אין שיש.
עכשיו האושר מחייך אלינו, בקרוב תלונות רועמות.

תהילת המעשים הגבוהים חייבת לגווע כמו חלום.
האם משחק הזמן, האיש הקל, צריך להחזיק מעמד?
הו! מה זה כל זה שאנחנו מחשיבים ליקר,

כהבל רע, כצל, אבק ורוח;
כפרח אחו שלא תמצא שוב.
גם אדם בודד אינו רוצה להרהר במה שהוא נצחי!


יואכים רינגלנץ מצא את המילים הבאות לנושא.

אל קבר

רוח, מניפה באדיבות,
תן לעלים ולדמעות להתפוצץ.
לקבל פעם אחת מחייך,
שדאג לך בוכה.

היה, לא נשכח;
נזכר, אבל נסלח.

מה שנראה לנו רכוש,
אף אחד מאיתנו לא החזיק
לכל היותר זה היה רק ​​בהשאלה.


יוג'ין רוט רואה את כל המצב קצת יותר רגוע ועם קורט ההומור ההכרחי. שיר זה לקוח מתוך הכרך "Sämtliche Menschen", עליו אני רוצה להמליץ ​​לכולם לקריאה נוספת.

ליד שולחן החיים

אדם עדיין רוצה ליהנות,
אבל הדברים נעשים לא נוחים ליד השולחן:
כבר מחכה למקום שלו לאכול
הדור הבא,
עם כף גדולה, מזלג מחודד,
משחיז את הסכין כמו המקור.
האיש ש- מה שעדיין בלתי נשכח! –
כמה דברים קשים נאכלו בו
ומי שספיק לא פעם
הייתי רוצה לבלות עכשיו,
איפה זה יותר טוב זמנית -
ובכל זאת הוא מסתכל על האוכלים החדשים
לא בלי רגש עמוק ל:
הוא רואה את האשליות המקסימות של הנעורים,
מי שמעז לאכול,
מה שהוא, כאיש זקן, כבר לא יכול לעכל,
הוא עובר מרצונו לפינה
ושותה את הסקופ האחרון שלו.
"כי", הוא אומר לעצמו בצניעות בתבונה:
"הרבה או מעט היה - מספיק!
גם זה לא בלתי מעורבב
שמחת החיים שרתה.
אל תתן לאלוהים נתחים גדולים מדי -
תן להם לכרוע בשמחה יחד,
עד שיבואו הבאים,
שגם אני – זמנית – לקחתי.
פד - שילם: עכשיו אני שווה
ומאחלת לך תיאבון!"


רונלד סטיוארט תומאס לבסוף סיכם את זה כך:

אני חושב שאולי
אני אהיה קצת יותר בטוח
של להיות קצת יותר קרוב.
זה הכל. הנצח
נמצא בהבנה
שהמעט הזה די והותר.


ולבסוף אני מצטט ג'ון ווילקס, מהמאה ה-18, שימו לב, עם הערה מ פרידריך רוקרט.

החיים

החיים לא יכולים לספק יותר,
מאשר כמה זיונים טובים, ואז נמות.

הזמן אף פעם לא עומד מלכת...

הזמן אף פעם לא עומד מלכת
הרגע צף משם
ושלא השתמשת
לא חיית את זה.

#זמן #שיר #חיים


"זמן הוא הדבר היקר ביותר שאדם יכול לבזבז."

Theophrastus, מצוטט מתוך Diogenes Laërtius, Lives and Opinions of Eminent Philosophers (1915:186)

מחשבה אחת על "שעות נוספות"

כתוב הערה

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. Erforderliche פלדר sind mit * מסומן