תמונת פוסט: ילד קורא | © Pixabay
השעה שש וחצי ויום שלם מגיע לסיומו. למעשה, אנחנו צריכים לאט לאט לנוח ולהביא את היום לסוף נוח. אבל זה לא אפשרי אצלנו, להיפך: בסביבות שש וחצי לכל המאוחר, אנחנו הופכים קצת קדחתניים. זה עדיין צריך לאכול בערב, הילדים צריכים לצחצח שיניים, לשטוף את עצמם, ללבוש פיג'מה וכל זה מהר. כי ככל שנסיים מוקדם יותר, יש לנו יותר זמן לקרוא בקול. אנחנו הורים נלהבים, הכנו שיעורי בית ועוקבים בעניין רב אחר כל דיון חינוכי. לכן אנחנו יודעים כמה חשובה הקריאה לילדינו. זה לא רק מקדם את כישורי הקריאה והשפה של יקירינו. לא, אנחנו גם יודעים שיש חלונות זמן במוח האנושי, וברגע שהם סגורים, אז "לילה טוב"!
ברצינות, אולי כל זה נכון, אבל האם עלי לספר לכם מדוע אנו קוראים לילדים שלנו? פשוט כי אנחנו נהנים מזה! אנו נהנים משעת הערב הנעימה בה אנו עושים לעצמנו נעים ושוקעים בתחום הספרים. הם מלווים אותנו שנים רבות: הזחל הרעב, פינדוס ופטרסון, העורב הקטן ואיך קוראים לכולם. ככל שעובר הזמן והילדים שלנו מתבגרים, גם הרפרטואר שלנו משתנה. והסיפורים שהופכים את שעות הערב לכל כך יקרות עבורנו מלאים בגיבורים מימי ילדותנו: מרגיש חזק כמוך שוב פיפי גרב ארוך, עם ג'ים קנופף צאו לטיול הרפתקאות או תיבהלו קצת מהרוח הקטנה. החוויה הזו מצדיקה את ההמולה של הערב. כבר ציינתי שאנחנו הורים להוטים, ולכן אנחנו תמיד מאפשרים לקריאה להפריע לשיחה המשותפת. בדרך זו, אנו מקדמים את יכולתם של ילדינו לתקשר ונוצרים בסתר תקווה אולי לגדל עורך דין כוכב רהוט...
אבל גם אם שום דבר לא ייצא מתקוות הקריירה האלה, יהיו לנו זיכרונות נפלאים. זה מזכיר לי, אתה באמת מכיר את מר נט? קוראים לו נט, אבל הוא אדם מאוד נרגן וקודר שמקשה על החיים של הילדים מבולרב. הוא סנדלר במקצועו. כשהגעתי לסיפור הזה, אני חש חוסר ביטחון מסוים בילדים שלנו. ולכן אני שואל אם הם יודעים מה זה סנדלר.
לאחר שתיקה ארוכה, פניה של בתנו מתחילות לזרוח ובמודעות מלאה לכך שהיא יכולה לתת את התשובה הנכונה, היא אומרת: "אבל הוא נוהג במכוניות מירוץ".
אולי אנחנו צריכים להעריך מחדש את סדרי העדיפויות שלנו אחרי הכל, לא לתת לשום חלון הזדמנויות להיסגר עם הילדים שלנו לפני שסיפקנו להם את הידע שהם צריכים...
פוסט זה בבלוג הופיע לראשונה בתאריכים 15-16 בנובמבר 2003 בטור "קשרי משפחה" של העיתון חבר עממי טרייר, שבו כותבים מתחלפים העירו על חיי משפחה יומיומיים.
אורסולה שפר היא מורה ב- Realschule Plus Bleialf בריינלנד-פאלץ, גרה בביטבורג ויותר מזה, אחותי האהובה. בין השאר כתבה כמה הגהות לטור הנ"ל. כל כך אהבתי את אלה שביקשתי ממנה לפרסם לפחות חלק מהם בבלוג שלי.
