ערבי קריאה

תמונת פוסט: ילד קורא | © Pixabay

השעה שש וחצי ויום שלם מגיע לסיומו. למעשה, אנחנו צריכים לאט לאט לנוח ולהביא את היום לסוף נוח. אבל זה לא אפשרי אצלנו, להיפך: בסביבות שש וחצי לכל המאוחר, אנחנו הופכים קצת קדחתניים. זה עדיין צריך לאכול בערב, הילדים צריכים לצחצח שיניים, לשטוף את עצמם, ללבוש פיג'מה וכל זה מהר. כי ככל שנסיים מוקדם יותר, יש לנו יותר זמן לקרוא בקול. אנחנו הורים נלהבים, הכנו שיעורי בית ועוקבים בעניין רב אחר כל דיון חינוכי. לכן אנחנו יודעים כמה חשובה הקריאה לילדינו. זה לא רק מקדם את כישורי הקריאה והשפה של יקירינו. לא, אנחנו גם יודעים שיש חלונות זמן במוח האנושי, וברגע שהם סגורים, אז "לילה טוב"!

אבל ברצינות, אולי הכל נכון, אבל אתה רוצה שאני אגיד לך למה אנחנו קוראים לילדים שלנו? פשוט כי אנחנו נהנים מזה! אנו נהנים מהערב הנעים בו אנו מתכרבלים ושוקעים בממלכת הספרים. הם מלווים אותנו שנים רבות: הזחל שלא שבע, פינדוס ופטרסון, העורב הקטן ויהי שמם. הרפרטואר שלנו משתנה עם הזמן וככל שילדינו מתבגרים. והסיפורים שהופכים את שעות הערב לכל כך יקרות עבורנו מלאים בגיבורים מימי ילדותנו: מרגישים שוב חזקים כמו פיפי לונגגרב, יוצאים להרפתקה עם ג'ים באטון או קצת מפחדים עם הרוח הקטנה. חוויה זו מצדיקה את ההמולה של שעת הערב. כבר ציינתי שאנחנו הורים נלהבים, ולכן אנחנו תמיד מאפשרים לקריאה להפריע לשיחה שאנחנו מנהלים ביחד. בדרך זו אנו מעודדים את כישורי התקשורת של ילדינו ונוצרים בסתר תקווה אולי לגדל עורך דין כוכב רהוט בכל זאת...

אבל גם אם שום דבר לא ייצא מתקוות הקריירה האלה, יהיו לנו זיכרונות נפלאים. זה מזכיר לי, אתה באמת מכיר את מר נט? קוראים לו נט, אבל הוא אדם מאוד נרגן וקודר שמקשה על החיים של הילדים מבולרב. הוא סנדלר במקצועו. כשהגעתי לסיפור הזה, אני חש חוסר ביטחון מסוים בילדים שלנו. ולכן אני שואל אם הם יודעים מה זה סנדלר.

לאחר שתיקה ארוכה, פניה של בתנו מתחילות לזרוח ובמודעות מלאה לכך שהיא יכולה לתת את התשובה הנכונה, היא אומרת: "אבל הוא נוהג במכוניות מירוץ".

אולי אנחנו צריכים להעריך מחדש את סדרי העדיפויות שלנו אחרי הכל, לא לתת לשום חלון הזדמנויות להיסגר עם הילדים שלנו לפני שסיפקנו להם את הידע שהם צריכים...


פוסט זה בבלוג הופיע לראשונה בתאריכים 15-16 בנובמבר 2003 בטור "קשרי משפחה" של העיתון חבר עממי טרייר, שבו כותבים מתחלפים העירו על חיי משפחה יומיומיים. 

אורסולה שפר היא מורה ב- Realschule Plus Bleialf בריינלנד-פאלץ, גרה בביטבורג ואפילו יותר, האחות האהובה עליי. בין השאר כתבה כמה הגהות לטור הנ"ל. כל כך אהבתי אותם שביקשתי מהם לפרסם לפחות חלק מהם בבלוג שלי.

כתוב הערה

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. Erforderliche פלדר sind mit * מסומן