מי החיים

צילום פוסט: טיפות מים | © Pixabay

פינדר באחד מאפיניקלים שלו משבח את המים עצמם ובתרגום לאנגלית כדלקמן:

"הטוב מכל הדברים הוא מים; אבל זהב, כמו אש נוצצת בלילה, מעלה על כל גאוות העושר חוץ מזה."

פינדר, אולימפיה 1

המשורר היווני הקדום הזה מהמאה ה-5 לפני הספירה בוודאי לא הכיר את האיים הבריטיים, שדרשו מאנשים משהו יותר מההנאה הצרופה של מים.

זו הייתה כנראה אירוניה של הגורל שהחל מהמאה ה-5 לספירה, נזירים נוצרים הצליחו כנראה להעניק למים עצמם מגע זהב ולאחר מכן לשווק אותם כמי החיים, הידועים כיום יותר כוויסקי או וויסקי.

הרבה יותר מאוחר יצא לי לטעום את זה בעצמי כשחבר הכיר לי תה טוב ווויסקי אפילו טוב יותר. עדיין יש לי זכרונות טובים מערבי הטעימות שלנו יחד ואני מקווה שהוא התקרב כמה שיותר למטרה שלו לנסות כל סינגל מאלט לפחות פעם אחת.

שנים אחר כך נאלצתי בעצמי להבין שזו כנראה התחייבות חסרת סיכוי, שכן גם כאן השוק מגיב מיד ומתאים את ההיצע לביקוש.

ויסקי שכמעט ולא היו קיימים בשנות השמונים והתשעים, זמינים כיום בכל צורה ובעיני, למרבה הפלא, כמעט בכל בציר. מה שגורם לי לתהות הוא היכן החביאו היצרנים והסוחרים את כל החביות והבקבוקים הללו במשך כל העשורים הללו, כך שאספנים כמוני לא הצליחו לחשוף את האוצרות הללו במאה האחרונה.

אני מנחם את עצמי בעובדה שזה כמובן נבע רק מהיכולות הפיננסיות המאוד מוגבלות שלי ואני שמח שעכשיו יש שוב מזקקות שפורקו ונהרסו לפני כמה שנים.

בכל מקרה, התשוקה שלי לאיסוף, שנמשכה גם בתקופת הטיולים, הבטיחה שיש לי יותר אספקה ​​ממה שאי פעם אהנה לעצמי. אבל זה גם מאפשר לי להבטיח שאשתה רק וויסקי שמקורו למעשה במאה הקודמת, לפני שהיה צריך להתאים את ההיצע לביקוש.

אירוניה נוספת של הגורל היא שהחצי הטוב שלי מעולם לא הצליח להתרגל למשקה הזה וגם הצעיר שלי פיתח תשוקה לג'ין.