תמונה מומלצת: Scrabble Stones | © התמונות של אלקסה ב-Pixabay
בשל האירוע, אני כותב משהו על זכות המילה ובעיקר על זו של הכתוב. ואני כבר מאוד נרגש לראות איך עורכי דין מוסמכים יתקנו את הלך המחשבה שלי. במהלך עשרות השנים לא רק שהגעתי למסקנה שכל חוק הוא בעיקרו עניין של פרשנות, אלא אני יכול להציג ראיות טובות לכך שהפרשנות המתאימה לחוק היא כבר עניין פוליטי ולא עוד עניין משפטי גרידא בארצנו.
אתחיל בדוגמה מתחום אחר. אם אדם א' יורה באקדח לעבר אדם ופוגע בו, אז החזקת הכדור מאותו אקדח עוברת גם מאדם א' לאדם ב'. המשמעות היא שהכדור בגופו של אדם ב' שייך כעת לאדם ב' ולא עוד לאדם א'.
וברגע שאדם א' משתלט על הכדור הזה מגופו של אדם ב', זו גניבה ואם אני זוכר נכון את ימי הלימוד שלי במחצית הדרך, אפילו שוד מזוין, אם אדם א' לא הניח את נשקו לפני כן.
אבל עכשיו נחזור לעולם המילים הכתובות. זה די אנלוגי לדוגמא שלי למעלה עם המילים, ברגע שאדם א' מפנה מילים לאדם ב', המילים הללו הופכות לקניין שלהן לאחר קבלה על ידי אדם ב'. זה אומר שאדם ב' הוא הבעלים של המילים הללו ויכול לעשות איתן מה שהוא רוצה בלי שום אם או אבל, כולל לציין ממי המילים האלה הגיעו במקור, כי זה כנראה נופל תחת היבט של זכויות יוצרים.
הדבר תקף כמובן גם לגבי סודיות המכתבים, לפיה יש לציין כי אדם א' הוא הבעלים של המכתב ותוכנו עד לקבלת מכתב זה. המכתב וכל תוכנו הופך אז לרכושו של אדם ב' - באנגלית פשוטה, אדם זה יכול כעת לעשות איתו מה שהוא רוצה. אגב, כך גם לגבי מיילים ופוסטים.
סודיות המכתבים נועדה רק להבטיח שאף אדם ג' לא יקבל לידיו את המכתב ואת תוכנו. זה לא יותר מזה.
במקרה שאדם א' מעוניין להפנות לאדם ב' מילים שאמורות להישאר ידועות רק לאדם א' וב', ניתן לעשות הסכם מתאים מראש. כאן, אדם א' ואדם ב' מתחייבים הדדית כי ללא קשר למי שייך המילים, הן לא יועברו לאדם ג'. זה כנראה ידוע לרוב במונחים "סוד רשמי" או "מידע מסווג".
ובמיוחד כשמדובר בסודות רשמיים ובמידע מסווג - ולו רק לשם השקיפות - יש לנקוט בצעדים מגבילים ביותר, ולפיהם צריך להיות גם צורך ממשי ב"טשטוש". מכיוון שתקשורת היא הסם של כל החיים, ולכן חיוני לחלוטין שהמידע יזרום בצורה חופשית ככל האפשר.
כדי להרגיע את המוח של כולם, אני רוצה לציין שזו רק דעתי המאוד אישית וכמובן שלכל השאר יכולה להיות דעה שונה לחלוטין.
עורכי דין צריכים להחליט אם אני צודק עם דעתי, אבל למרבה הצער הם מחליטים בדרך כלל על פי האקלים הפוליטי המתאים.
