תמונת פוסט: שעון | © Mystic Art Design מ-Pixabay
עסקתי לא פעם במושג זמן וגם כאן בבלוג הזה, מחוץ לעבודתי בעיקר בצורה ספרותית או פילוסופית. אני רוצה להתייחס לפוסט שלי בבלוג "לאורך זמן" מ-2011.
מכיוון שבקרוב אעסוק שוב בניהול פגישות וזמן ביתר פירוט, הגיע הזמן לנקוט בגישה טכנית יותר לנושא זה. כל העניין בהחלט יהפוך לקצת יותר סביר עבור הקורא אם אדגיש את מושג הזמן בצורה קצת יותר ברורה, כי אנחנו בעצם תמיד מדברים על שלנו. לכל החיים. וזה לא צריך להפתיע אף אחד אם אודיע שזה מאוד מוגבל, במיוחד אם אתה שם את חיינו ביחס לסביבה שלנו. אנו מניחים שהיקום בן כמעט 14 מיליארד שנים. מפורק לרגע אנושי שלא נמשך שנייה, מספר שאפילו מיטב המתמטיקאים כבר לא יכולים להבין.
עם הרבה מזל, חיינו שלנו צריכים להיות בערך 80 שנה. שלושים ושתיים שנים הן בערך מיליארד שניות, אז אנחנו צריכים להניח שגם במקרה הטוב, יש לנו קצת יותר משלושה מיליארד שניות לרשותנו. במקרה המאוד אישי שלי, כמעט שני מיליארד שניות מזה כבר בעבר - ובכך אבדו באופן בלתי הפיך. בממוצע, אדם מודרני חי 32 מיליארד שניות ולכן גם עם הרבה מזל כנראה לא נשארו לי 2,5 מיליון שניות.
מאושר הוא האדם שיכול לטעון שהוא נהנה מרוב השניות שלו במלואן. וזה בעצם מסכם את זה, כי הכל תלוי במה שאתה עושה עם השניות שלך ומה בסופו של דבר עשית איתן. ולכן יתכן שאדם חי הרבה יותר, טוב ומאושר יותר בפחות שנות חיים מאחר, שבסופו של דבר צריך להסתכל אחורה על שלושה מיליארד שניות של שעמום!
וזה מוביל אותנו בהכרח לפשע הגדול ביותר של האנושות, גניבת הזמן!
זה מכונה בדרך כלל רצח בצורתו האכזרית ביותר, כאשר אדם אחד פשוט גוזל מהאחר את זמנו שנותר. הרוצח הוא פשוט גנב זמן. אולם לאחר מכן, ישנם גנבי זמן שבסופו של דבר לא לוקחים מזמנם של אחרים, אלא מבטיחים שהם לא יכולים לנצל את הזמן שלהם בצורה "הגיונית". אולם בסופו של דבר, זה מסתכם לאותו דבר עבור האנשים שנפגעו!
אין ספק שכולם חופשיים להשתמש או אפילו לבזבז את כ-2,5 מיליארד השניות שלו כרצונו. זה כנראה גם נשאר תעלומה - אם לא הגדולה ביותר - מדוע דווקא אותם אנשים שלא יודעים מה לעשות עם השניות של עצמם מרגישים את הדחף הגדול לרצות לחיות לנצח.
וזה מביא אותנו לניהול הזמן שלנו, וברגע שאני מתקשר עם אנשים אחרים - בכל צורה שהיא - לניהול פגישות. וכדי להבהיר עוד יותר, הזמן הוא המשאב הסופי היחיד (יש האומרים יחד עם אינטליגנציה) אשר יתר על כן, מחליק כל הזמן ובלתי הפיך בין האצבעות שלנו!
כדי להגיע לעניין: פגישות הן "קדושות"! חוק קביעת הזמן שלהם! אם כן, יש להקפיד על כל המועדים, בין אם תאריכי התחלה או סיום, כעיקרון. שינויים בתאריכים חייבים להיות חריגים. אתה תמיד צריך לזכור שכאשר אתה קובע פגישה, אדם אחר "מקריב" שניות משלו - בלתי ניתנות להחזרה (!) - למען עצמו או למען מטרה משותפת.
וה"קורבנות" הללו חייבים בהכרח, אפילו בהכרח, לייצג רווח לשני הצדדים! רק "טוב שדיברנו על זה פעם אחת" או "בפעם הבאה נעשה את זה כמו שצריך" הם עקרונות מנחים של גנבי זמן.
מינויים הם אפוא אחד ה"כלים" החשובים ביותר שעומדים לרשותנו בני האדם. זה אולי גם מסביר את הפופולריות הרבה של לוחות שנה וכל שאר אמצעי הארגון הקשורים בקרב אנשים שלפחות מנסים להפיק את המרב מהשניות שלהם.
ועם זה, זה די ברור שאתה פשוט לא גורם לאנשים אחרים לחכות! אלא אם כן אתה גנב זמן! ולמרבה הצער יש מזה הרבה יותר ממה שהחברה שלנו יכולה להתמודד.
וכל העניין גם - בדומה לרצח המוני - מתמקצע וחוגג עוד יותר. דוגמאות יכולות להיות חוסר הדייקנות של תנועת הרכבות בגרמניה או חוסר היכולת של "המומחים" שלנו לארגן את תנועת הכבישים בצורה כזו שמיליארדי שניות לא יבזבזו על ידי אינספור אנשים אחרים בצורה חסרת תועלת ובלתי הפיכה בפקקים.
מינוי מקצועי וניהול זמן הם חובה מוחלטת עבור כל אדם כמו גם עבור החברה כולה, כדי שלכמה שיותר מאיתנו תהיה הזדמנות לבלות שניות שמחות ומשמעותיות.
"בכל מקום שפעילות אנושית מתבצעת בצורה מאורגנת ומשתפת, יש למצוא שם ניהול".
Lyndall F. Urwick & Edward FL Brech, Urwick and Brech's Making of Scientific Management (2002 [1949])
תלוי באמונה 😉
לכן פילוסופיה, מדעי הרוח, פנטזיה 😉
ובדיוק בגלל זה יש לא רק את מדעי הטבע, אלא גם פילוסופיה. 🙂
הממ, איך אפשר לגנוב משהו שלא ניתן לשמור? 😉
מילים אמיתיות. למרבה הצער, אפילו יותר בכל מקום ממה שהוצג לעיל, אף פינה בחברה שלנו לא נותרה מושפעת.
תודה, עכשיו אנחנו שני משתמשי זמן מודים בעצמם. 😉
אולי אנחנו רק התשובה של האבולוציה אם נהיה רעילים מספיק בשביל גנבי זמן וכדומה?