צילום פוסט: שעון כיס במפה עם חול | © Pixabay
עכשיו, כשאנחנו מנהלים דיון מאוד עדכני על מה יותר גרוע: נאצי שהודה בעצמו או סטאליניסט שהודה בעצמו? כולנו צריכים לזכור שלמעשה צריך ואפשר רק להבחין בין דמוקרטים לאנטי-דמוקרטים. אני אוהב למנות את כל האחרונים, וזה בחופשיות אחרי חנה ארנדט, קארל פופר אודר ג'ורג' אורוול, טוטליטרים.
ואני לא יכול שלא לצטט שיר שמורה לגרמנית המליץ לנו לתלמידים עוד בשנות ה-1970. השיר הוא מ ארנסט ג'נדל.
קָרְחַת יַעַר
חלק חושבים
ארנסט ג'נדל
ימין ושמאל
לא ניתן להחליף
איזו אילום
לפחות כשהייתי בבית הספר, עדיין למדת לכל החיים, למרות שכבר הייתה כאן טעות גדולה, כי סנקה יש לצטט כהלכה כדלקמן:
"Quemadmodum omnium rerum, sic litterarum quoque intemperantia laboramus: non vitae sed scholae discimus. "
סנקה, Epistulae morales ad Lucilium, CVI. SENECA LVCILIO SVO SALVTEM: 12
אתה מבין שלא קל להבין את החיים, לא את בית הספר ולא את הפוליטיקה הגדולה.
במיוחד הדמוקרטיות של היום והמצליחות במיוחד שלנו סובלות מכך יותר ויותר, כי רבים מתושביהן אינם עוד אזרחים, שלא לדבר על דמוקרטים, כי מאז היוונים הקדמונים היו דרישות מינימום כדי שיוכלו ליצור או לשמור על דמוקרטיה. את כל.
היוונים הקדמונים לא רק חילקו את האנושות ליוונים ולברברים, אלא גם לאנושות בכלל אריסטו מצטמצם ל-zoon politikon, אז האדם נתפס כיצור חברתי, פוליטי. והם אף הרחיקו לכת והכחישו את עצם אנושיותם של אלה שנסוגו מהחברה ומהפוליטיקה.
כ-2 שנים מאוחר יותר, צריך לקבוע שדמוקרטיות חיות אך ורק מדמוקרטים, ודמוקרטים הם אזרחים שלא רק מצהירים על דמוקרטיה, אלא גם ממלאים אותה בחיים, אז השתתפו במקום רק להתלונן!
מי שמבלה כל היום רק בשמירה על עצמו ועל האינטרסים שלו, ורק שם לב כשהוא חושש שמונעים ממנו משהו או כשהוא מוצא משהו שמתחשק לו לעשות, כדי להתמרמר מוסרית, ורק אז דורש משתנה מפוליטיקה ואלו באופן מיידי, ובנוסף תובע על השינויים המיידיים הללו לבדו לטובתו או לפי תפיסותיו המוסריות העדכניות, הוא לא אזרח ובוודאי לא דמוקרט! ברור שהוא גם לא הבין איך עובדת דמוקרטיה!
והחוסר הזה בדמוקרטים, או כפי שכבר ניסחתי אותו בכמה תרומות, נוכחות הרוב של "דמוקרטים קנויים" או דמוקרטים הוצאות, הוא זה שמערער את הדמוקרטיות מבפנים ומבטל אותן לאט אבל בטוח; רפובליקת ויימאר הייתה דוגמה טובה מאוד לכך.
ההתפוררות ההדרגתית של רפובליקת ברלין המגיעה מהאזור המזרחי תהיה דוגמה נוספת לכך. אף פעם לא היה צריך לאפשר לארגון יורש למדינה לא צודקת ללבוש גלימה דמוקרטית זמנית, וגם לא לנציג דמוקרטי של העם לעשות מטרה משותפת עם טוטליטרים המודים בעצמם, וגרוע מכך עם גזענים גאים!
דווקא הפשרות העצלניות הללו הן שהורסות בסופו של דבר את עולמנו שוב ושוב, לא משנה מי או איפה ומתי הן נעשות.
לכן אני ממליץ בחום על הספר על פשרה ופשרה רקובה לכל הנבחרים הדמוקרטיים שלנו אבישי מרגלית לקרוא. לא היו 200 עמודים לקריאה, וכולנו היינו חוסכים מעצמנו את המחזה הפתטי של אתמול בתורינגיה.
השכל הישר אולי היה עושה את העבודה, אבל רוב הפוליטיקאים שעובדים שם איבדו את זה מזמן.
גם אם, בשל התגובות האלימות לפעמים משאר הרפובליקה הפדרלית, אנשים כבר חושבים על חתירה לבחירות חדשות, תוצאת הבחירות של 2019 נשארת זהה, מה ששוליים משמאל וימין, שיחסם הדמוקרטי מוטל לפחות בספק רב או שניתן לשלול לחלוטין, רוב הצבעה של למעלה מ-54%.
הבעיה הזו ידועה מאז ערב הבחירות, ורבים שיערו כנראה שמנצח הבחירות הגדול ביותר, השמאל, יורשה בסופו של דבר להקים ממשלת מיעוט.
זה היה מוכר לראשונה על ידי כל המפלגות הדמוקרטיות, כולל ה-CDU, ככוח דמוקרטי לגיטימי. לפחות חלק מנציגי העם של המפלגות הבורגניות היו צריכים לעשות פשרה רקובה שאחרים כבר עשו לפני שנים, ואשר הובילה כעת למצב הטראגי הראשון הזה ברפובליקה של ברלין עם הבחירות ב-2019 בתורינגיה.
עם בחירתו האחרונה של סגן FDP לראש ממשלה של ממשלת מיעוט, הצירים שהוזכרו לעיל החליפו בסופו של דבר פשרה רקובה אחת בפשרה רקובה אחרת, שלראשונה מאז 1945 נתנה לגיטימציה לנשיונל-סוציאליסטים כדמוקרטיים לחלוטין.
זו הפעם השנייה שהילד ברפובליקה של ברלין נופל לתעלה, כששני השוליים הקיצוניים מוכרים כדמוקרטיים לחלוטין בפרלמנטים. זה לא רק הכשיר את הטוטליטריות, אלא גם העניק לו לגיטימציה באמצעות הכרה אוניברסלית.
כבר מההתחלה היה ברור גם לשמאל וגם ל-AfD - לצערי לא למפלגות האחרות - שמדובר במצב של win-win קלאסי עבור שתי המפלגות הנקובות.
וכפי שמתברר כעת, המפלגות הדמוקרטיות גם הצליחו לדחוף גם את השמאל וגם את ה-AfD לתפקיד קורבן טיפוסי, אליו שתי המפלגות, למען האמת. גתה, שקעו יותר ממה שצוירו.
הדבר היחיד שחסר כעת כדי להשלים את ההצלחה האלקטורלית של שני השוליים הוא בחירות חדשות המאפשרות למפלגות הללו למלא את תפקיד הקורבן החדש שלהן במלואן, ובהחלט דוחפת את שתיהן לגבהים חדשים בתהליך.
בהתחשב בכך, יהיה צורך שה-CDU, שלדעתי הצליחה כל כך גרועה בתורינגיה, כי בשורותיה היא עושה כבוד לשוליים הימניים ולא לגישה הדמוקרטית הבסיסית שלה, למשוך את בלם החירום כעת. מיד ותארגן את הדברים הבאים:
- שוחח עם ה-FDP תורינגיה ושכנע את ראש הממשלה להתפטר;
- מדבר עם השמאל - מעדיף פשרה רקובה אחת על שתי פשרות רקובות - ומאשר רשמית ממשלת מיעוט שמאלנית לראשונה. עם זאת, זאת רק בהתחשב בעובדה שהיא אינה אחראית לפשרה הרקובה הראשונה הזו, אלא היא מוציאה אותה כעת מתוך אחריות דמוקרטית בלבד.
אני מעז לומר שהצעד הזה יעניק ל-CDU פרופיל חדש בתורינגיה, וכתוצאה מעבודת אופוזיציה בונה, ינצח שוב בבחירות.
"אתה רוצה לדעת משהו? אנחנו עדיין בימי החושך. ימי החושך - הם עדיין לא הסתיימו".
קורט וונגוט, Dead Eye Dick (1982)
