צילום תרומה: חברי האגודה הגרמנית-אפריקנית
תוכן העניינים
מחשבה שלאחר מכן
במהלך טיול צהריים נעים מאוד בעיר ולאורך הנקר, שמחתי לגלות, בין היתר, כי... הכנסייה של קיליאן זה לא היה לגמרי חונה היום, אבל לגמרי במקרה פגשתי זר עם שורשי היילברון, שאותו אפגוש שוב מחר בפגישה בשטוטגרט - ככה העולם נעשה בימים אלה.
מכיוון שלא הייתי צריך לדאוג שאף פחי אשפה יהיו מלאים מדי היום ולא הייתי צריך להתחמק מכל מכונית במדרחוב, התחלתי לחשוב קצת על כמה שיחות במהלך הימים האחרונים שתמיד היו אותו דבר. טנור: "למה לשבת למות פוליטיקאים לא תומכים בנו?"
התשובה שלי עכשיו מאוד פשוטה, כלומר בגלל שאתה פשוט לא מצביע. זכרו, רק מי שמצביע נחשב! הנציגים שלנו הם רק אנשים שהיו רוצים להיבחר שוב ושוב. ולכן מובן שהם מקדישים יותר תשומת לב לאותם אזרחים אחרים שגם מהם הם מקווים להשמיע קול. כל דבר אחר יהיה אלטרואיסטי מדי ובסופו של דבר לא מועיל לכל הצדדים.
לכן אני יכול רק לייעץ לכולם לא רק לדבר על הצבעה, אלא גם לעקוב אחרי המילים האלה במעשים. ממש לא מומלץ להגיד כל הזמן לכולם שאתם לא מעוניינים בבחירות. כי אז לא צריך להיות מופתע שהפוליטיקאים המקומיים לא מקשיבים.
כמעט בתום ההליכה, לצערי נאלצתי להבין שגם בשבוע הבא לא יהיה קפה משותף דטלף שטרן יהיה, כי יום שישי הוא לא יום קריאה רגיל עבורי, אבל הפעם אני קורא במסגרת "אדם קורא בקול".
כדור אירופה
אתמול בבוקר נפגשנו לפגישה ראשונית עם האגודות השותפות של EUROPA-UNION כדי לדון בתוכנית התומכת עבור כדור אירופה 2024 לדבר. מספר מועדונים זרקו את הכובע לזירה וכך נוכל להציע למשתתפי הנשף תכנית מאוד צבעונית ומעניינת גם בהפסקות הריקודים. בנוסף, אנו נותנים למועדונים השותפים שלנו את ההזדמנות להודיע על המועדונים שלהם וגם על ארצות המוצא שלהם במבואת הרמוני.
אינטגרציה
אחר הצהריים התקיימה האסיפה הכללית של האגודה הגרמנית-אפריקאית. אני חבר שם כבר שנים, וגם מותר לי לבדוק את הקופה פעם בשנה. מה שמיוחד באגודה הגרמנית-אפריקאית הוא מטרתה, כי חבריה אינם רוצים לשמר נכסי תרבות אפריקאים בגרמניה, אלא לשלב טוב יותר גרמנים בעלי שורשים אפריקאים בחברה שלנו. מה שבאמת מרשים אותי הוא המחויבות שמפגינים החברים הבודדים. למרבה הצער, צריך ללמוד שוב ושוב שהמחויבות הזו נושאת מעט או כמעט שום פרי אם אנשים ותיקים בהילברון מסרבים לעשות זאת. כבר היה לי פוסט ב-2005 כתב שהשילוב אינו יכול להיות חד סטרי. כמעט עשרים שנה מאוחר יותר, כואב מאוד לראות שוב ושוב איך מציבים מכשולים בדרכם של בני אזרחים שרוצים להשתלב או איך הדלת ממש נטרקת להם בפרצוף.
בניגוד גמור, רבים מאזרחינו ועובדי המינהל מחליקים - ראש העיר אפילו סועד עם נאצים (נסיעות לרוסיה כרגע פחות פופולריות) - במיוחד אותם אנשים שמתנגדים בגלוי לחברה שלנו ולמערכת הפוליטית שלנו ודורשים מאיתנו הגרמנים להסתגל לנסיבות החדשות!
ההתכווצות הגרמנית הזו כבר מובילה לכך שאנו מגרשים את האזרחים החדשים המוכנים והפרודוקטיביים - כי זה קל ונוח יותר - אבל נשמור איתנו אפילו את הפושעים הגרועים ביותר ואז מאכילים אותם על חשבוננו.
זה זמן רב שנחזיר את עיקרון הביצועים בגרמניה ונתמוך באותם אזרחים אחרים - עם ובלי היסטוריית הגירה - שרוצים ומסוגלים, במקום לעשות חיים נעימים ככל האפשר לאנשים שאינם מוכנים להופיע והם אנטי-דמוקרטיים. ואנטי-חברתי. אנחנו חייבים סוף סוף לצאת מהמבוי הסתום האידיאולוגי הזה שבו מפלגות שלמות עדיין מזמרות: "הרוס את מה שהורס אותך!"
לילו סמארט כנראה זיהה זאת בעצמו בשנים מאוחרות יותר, התרחק מהפוליטיקה המפלגתית והמקומית והתמסר לעבודת האינטגרציה. היא הייתה חברה באגודה הגרמנית-אפריקאית עד מותה ולקחה חלק בעבודתה עד סופה. למדתי שם דבר אחר לגמרי לילו סמארט יודע - לא את חברי הטור החמישי - ובסופו של דבר גם מעריך, כלומר כאזרח פעיל שלא רק דגל בשילוב אמיתי במועדון.
