תמונה מומלצת: בריכת שחייה | © ארמין פורסטר ב-Pixabay
תוכן העניינים
Fediverse
היום אני הולך להיות קצת יותר חנון מהרגיל. הסיבה לכך הייתה פוסט בבלוג של הנינג אוהל באמצעות חיבור עובד לאינטרנט. דומה למה שניסיתי הנינג אוהל כדי להשתמש ביתרונות של Fediverse עבור הבלוג שלך. הפעם הוא כותב על האתגרים של תוסף וורדפרס פאב פעילות. לאחרונה גם התקנתי אותו שוב וכעת אני מקווה שאוכל לעשות זאת בעזרת דטלף שטרן אני אצליח לגרום לזה לעבוד כמו שצריך בקרוב. כפי שכבר נכתב כאן, אני ממשיך להניח שפדיברס היא הדרך הנכונה לגשת לאינטרנט.
עד אז אני אתנחם בעובדה שגם אחרים לא ממש מסתדרים עם ה-Fediverse.
רשימת קריאה
במהלך היומיים האחרונים הקטנתי לא מעט את רשימת הקריאה שלי, אז על זה אני מהמר פרויקט המינימליזם שלי להמשיך הלאה. רק כשזה נוגע לספרים, כנראה שלא אוכל להתאפק מלקנות חדשים, למרות שרוב הספרים הישנים שלי נזרקו זמן קצר לאחר המעבר האחרון שלי ואשמור רק את אלה שהכי חשובים לי , לפחות לזמן מה. למעשה צריך היה לשקול אם לא היה הגיוני יותר מלכתחילה להחזיק שולחן קריאה בספרייה ולהסתמך על תיבת פתקים – אבל מבחינתי ההבנה הזו מגיעה קצת מאוחר מדי.
ובגלל שכבר הייתי שם, דיללתי גם את קורא ה-RSS שלי ועכשיו אפילו עברתי לבלוג שלי. יש לזה את הקסם הגדול שאני כבר לא צריך שום תוכנת קורא נוספת ועכשיו יכול לנסוע בלי טלפון סלולרי, טאבלט או מחשב משלי אבל עדיין יכול לגשת לעדכון ה-RSS שלי דרך מחשבים בבתי מלון או בספריות.
ומכיוון שכל העניין כבר נמצא בבלוג, הקוראים שלי יכולים כעת גם לגשת לעדכון הזה. כל מה שאתה צריך לעשות הוא עקוב אחר היפר קישור זה.
אומללות
בכל הנוגע לעניינים עירוניים, היילברון כבר מזמן השאירה את ברלין הרחק מאחור, מה שכנראה תוכלו לראות רק אם כבר עזבתם את היילברון מזמן.
בכל מקרה, החצי הטוב שלי רצתה לפתות אותי היום לבריכה בעיר, כי היא קיוותה להיות מסוגלת לשחות כמה אורכים בזמן שאני כבר מבלה את זמני בבריכת המלח. מכיוון שאני מכיר את העיר שלנו, הרמתי טלפון מראש והתקשרתי לבריכה בעיר. המשיבון שם הבטיח לי שהם עדיין בחופשת הקיץ. החצי הטוב שלי התעקש שזה רק הכאוס הרגיל בממשלת העיר ושהבריכה נפתחה מחדש היום.
וכך עלינו לרגל לבריכת השחייה המקורה, עשינו את הדברים הרגילים בדרך ואז עמדנו בשמחה מול הדלת הפתוחה. העין המאומנת שלי זיהתה מיד את הכאוס, החצי השני שלי המשיך לחלום על שחייה. אחרי שחיכיתי בתור חצי שעה, שבה הצלחתי לראות לפחות שלושה עובדים המומים לחלוטין מנסים להחזיק מעמד עד שעת הסגירה מבלי לאבד את העשתונות לגמרי, החצי הטוב שלי הסתכל על המתרחצים, שלאף אחד מהם לא הייתה שאיפה באמת. שחייה החלטנו פשוט לעדכן את הרשאת הגישה ואז לחזור הביתה.
הנהלת הבריכה ניצלה מן הסתם את חופשת הקיץ להקמת מערכת גישה חדשה, אך למרבה הצער לא הודיעה מראש לאף לקוח על הצעד הזה. וכך שחיינים קבועים אחרים ניסו להיכנס לבריכה לפנינו ולפחות שאלו איך ומתי אפשר להחליף את הלהקות.
אחרי שעה טובה של המתנה (!), סוף סוף הגענו לתורנו ופחות מ-30 דקות (!) לאחר מכן היו בידינו הלהקות החדשות שלנו. ניסינו לראות אם הם עובדים ואז חזרנו הביתה.
האומללות העירונית הייתה גרועה בחצי אם לא הייתי מסוגלת לראות את האחראים לאומללות הזו מתרכלים מול בריכת השחייה המקורה. הכאוס, כמו השנים האחרונות, לא הדאיג אותה כלל. היא דיברה עם יוטה, בין היתר, על הימים היפים שבהם עדיין היה לי כוח להתלונן בכתב לעירייה על חוסר מיומנות וסירוב שכאלה. לעבודה.
