צילום פוסט: הרצאה | © Shutterstock
תוכן העניינים
דמנציה
נושא שמרתק אותי יותר ויותר ככל שאני מתבגר. ועכשיו הכותרת מתיו פפרל פוסט בבלוג עם "דמנציה מלאכותית". אפשר להבין שישר נגיסה, שכן אני מגיע מהמרכז העולמי העתידי לבינה מלאכותית, שבקרוב אפילו יהיה לו פארק משלו שבו בהחלט אפשר להאכיל יונים וברווזים. דמנציה מלאכותית בהחלט תמצא את ביתה שם, לפחות כל עוד בינה מלאכותית היא הזעם האחרון בקרב משקיעים.
אבל עכשיו בחזרה ל מתיו פפרל והצהרת האהבה שלו לבלוגים.
"אחת המטרות של המהפכה התעשייתית הייתה לייעל תהליכים לא נעימים ומטופשים כדי ליצור יותר זמן לאמנות ותרבות. ומה עושה בינה מלאכותית? היא עושה לנו בדיוק את החופש הזה לאוטומטי ומשתלטת על המשימה של יצירת תמונות וטקסטים עבורנו".
מתיאס פפרל, דמנציה מלאכותית (12.3.2024)
אני מאמין בתוקף שלא רק ימשיכו להיות בלוגרים אמיתיים, אלא גם קוראים מוכשרים שמעריכים פוסטים טובים בבלוג ויכולים לזהות גם את אלה של "הבלוגרים האהובים עליהם". וכל עוד אינטליגנציה מלאכותית לא כותבת פוסטים טובים בהרבה מאיתנו הבלוגרים, אנחנו לא צריכים לדאוג בקשר לזה הרבה.
אני גם משוכנע שאפשר לדבר על בינה מלאכותית רק כשהיא בעצם רק כותבת בלוג ומציירת תמונות ומסרבת בתוקף תהליכים לא נעימים ומטופשים להשתלט ואז להשאיר את זה לנו, בני האדם.
הַרצָאָה
למעשה, זה היה צריך להתחיל שוב שלשום, אבל פרויקט אחד או שניים כרגע לא מתנהלים בדיוק לפי התוכנית ואם מנהלים כמה פרויקטים במקביל, יש לזה השפעה גם על השאר. לכן אני מחכה עכשיו ליום שלישי הבא.
ההכנות המקבילות שלי הסתיימו כמעט לחלוטין ולכן אני מחכה עכשיו בסבלנות לקפה יחד איתי דטלף שטרן, שיציג את סדרת ההרצאות שלי. עד אז אני בוחן את ההרשמות וגם נרגש לראות איך התלמידים יתערבו; כבר הפקדתי גרגיר זהב אחד או שניים.
בנוסף לאפשרות שאוכל לחצות עוד ערך מרשימת הדליים הדמיונית שלי, המתח בין מדע החינוך לניהול פרויקטים הוא זה ירתקה אותי בשבועות הקרובים.
מְהַנֶה
העירייה מוכרת כעת את הבניין ברחוב Fleiner Straße 41 למשקיע פרטי. הפעם, ההיגיון גבר והעסק המשפחתי בוהנליין מבמברג הורשה להתרחב בהילברון; לאחר השיפוץ, זה יהיה סניף Böhnlein הגדול ביותר. אני כבר מחכה לפתיחה החדשה כי בין היתר אחרי ההפסד של לוית'ל אני כבר מחכה לביילהרז, שנלקחה לידי בוהנליין. חוויות טובות עשה.
מה שפחות משמח הוא שגילדת הפיתוח נמצאת בצרות כבר הרבה זמן. למרות שאני מרחם על הנפגעים, אתה עדיין צריך לשאול את עצמך איך אתה יכול לתפעל באופן בר קיימא מודל עסקי המבוסס על תשלומי העברה. בתחילה היו אלה הכנסיות שסובסו היטב על ידינו האזרחים לעבודות צדקה, אחר כך נוספו קרנות נוספות שנהנו מנכסיהם של אזרחים מוצלחים יותר. אבל אז, לדעתי לפחות, כל העניין התפתח לכיוון הלא נכון כי הוא היה מגודל לגמרי. ועכשיו, כשמדינת הרווחה שלנו מגיעה לאט אבל בטוח לגבולותיה ועלינו האזרחים להכיר בכך שלכל מדינת רווחה יש גם משימות ממשלתיות אחרות מאשר פשוט "לשמן" את אזרחיה, זה הופך להיות קשה מאוד למודל עסקי כזה או אחר.
ולכן אני נרגש לראות איך אנחנו כאזרחי היילברון נשיג שליטה מקומית על כל העניין. פשוט לדחות את הכנסיות ואת האיחוד האירופי כתורמים העיקריים - גם אם הם גם ממומנים על ידינו - אבל להמשיך להסתמך על תשלומי ההעברה שלהם היא גישה שבהחלט יש לשקול מחדש.
בסופו של דבר, דווקא אותן חברות ועסקים שיוצרות מקומות עבודה מקומיים והכנסות ממסים, אנחנו כאזרחים צריכים לסמוך עליהם ואולי אפילו נראים צדקה. גם אם רבים מהקוראים שלי יקרעו את שערם שוב, אני עדיין מאמין בתוקף שמדינה מתפקדת חיה אך ורק מהביצועים הטובים ביותר שלה ולא מאלה שרק עסוקים בחלוקה מחדש של כספים של אחרים.
