31.8.02023

4.5
(8)

צילום פוסט: פאב | © פליקס מיטרמאייר מפיקסביי

תנטוס

הרצון לחורבן נחגג יותר ויותר בגרמניה. סימן טוב לכך הוא התמיכה בכל מה שמטיל ספק או לפחות מעלה את הדמוקרטיה שלנו ואת המערכת הכלכלית שלנו.

כל מה ש"הורס את מערכת החזירים שלנו" הוא כיום כת; הנציגים הראשונים שלה כבר מזמן השיגו את עמדות הממשלה הגבוהות ביותר ועדיין ניתן למצוא אותם בכל רמות הפוליטיקה והממשל שלנו - כשמישהו נשאל על כך, הם מתחננים בחטאיו של נוער ואינו נענש אפילו על פיגועי בקבוקי תבערה או הערצה פומבית לאויבי המדינה, ארגונים ומפלגות אנטי-דמוקרטיות. ציטוט של "מיין קאמפף" של היטלר או אפילו לשאת את הספר איתך בכל עת כמו תנ"ך הן כעת רק עבירות טריוויאליות קלות בפוליטיקה שלנו. פוטין יכול להמשיך להיחגג כפוליטיקאי מכובד ללא עונש ולהישבע לו נאמנות עד המוות.

ואם פוליטיקאי בארצנו נתפס באיומי מוות נגד אזרחים אחרים ונציגי העם או מטפטף צלבי קרס על רכושם הפרטי של אזרחים אחרים, אז די לו להודיע ​​שהוא עוזב את מפלגתו והעולם יעשה זאת. לחזור לגמרי לסדר עבורנו. מה שמדהים הוא שבוגדים כאלה בעם נמצאים לרוב ולעתים קרובות יותר ויותר במפלגות בשוליים הימניים והשמאליים - כאשר מקרים כאלה מתרחשים, כאזרחים אתה אפילו לא צריך לחכות עד שההנחה הזו תאושר, כי אנחנו כבר לדעת את זה מראש.

כולנו יודעים היטב שהמפלגות הקיצוניות הללו בימין ובשמאל הן הנפילה שלנו. למרות זאת, אנו חוגגים אותם, בשקט ובחשאי, ומקבלים בכל מערכת בחירות יותר קולות מבעבר. יותר מדי אנשים לוקחים חלק שוב ואף אחד לא רוצה להיות אחד!

זיגמונד פרויד תיאר זאת כמערכת ההנעה של Thanatos, שמטרתה להוביל את החיים למוות - הרצון הטהור להרס! והרצון הזה למוות כנראה משפיע על כל החברות שמצבן טוב מדי. עלינו לתלות שוב את סלסלות הלחם שלנו גבוה יותר לפני שהמלחמה הבאה תעשה את זה לבד לכולנו.

גַסטרוֹנוֹמִיָה

היום אנו יכולים לקרוא ב-Heilbronner Stimme (31.8.2023 באוגוסט 21: 2,98) שבהיילברון יש שלוש מסעדות (1) לכל 000 תושבים, שיהיו בסביבות 400 מסעדות ברובע העיר בלבד. ואם זה לא מספיק, אפשר ללכת לאילספלד (3,11), באד ווימפפן (3,29) או אפילו ביילשטיין (4,03), שם צפיפות הסורגים קצת יותר גבוהה.

"מהערכה מיוחדת של הלשכה הסטטיסטית הממלכתית להתאחדות המלונאות והמסעדות (דהוגה) עולה כי מספר מפעלי ההסעדה בעיריות בדרום מערב יורד משמעותית".

קול היילברון (31.8.2023: 21)

אם אתה מניח שכל עסק פתוח בסביבות 50 שעות בשבוע, זה אומר 6 שעות טובות בשבוע לכל תושב היילברון, שבו כולנו יכולים לשבת בעסק קייטרינג. ומכיוון שיש מספר מקומות פנויים בכל חברה, מספר השעות עם כ-50 מושבים גדל בקלות ל-60 שעות שבועיות לאזרח - תומס אוריך אבל יוכל לכמת זאת בצורה הרבה יותר מדויקת ובוודאי יצביע על כך בפניי אם אני טועה לחלוטין בחישוב שלי.

ואם בכל זאת מניחים שאנחנו לא מבלים במסעדות כמו בשנות ה-1960, אז בהחלט אפשר להבין אם מספר המסעדות ממשיך לרדת.

מה שמטריד אותי קצת בדיווח הקולי הוא התלונה על מעט מדי מסעדות בכפרים בודדים בסביבת היילברון. זאת כנראה מתוך הבנה שהמדינה צריכה לדאוג שלכל אזרח יהיה פאב זמין בכל זמן ובכל מקום רצוי.

צריך לפחות להשאיר את הכלכלות למשק ונגלה שמוסדות קייטרינג נוצרים ויתקיימו בדיוק באותם מקומות שבהם גם האזרחים מבקרים בהם. ואם יש יותר מדי מהם, השוק מחליט מי נשאר ומי לא.

במקרה שנרצה לקבל את זה מוסדר על ידי המדינה, נקבל בעתיד פאבים כאלה בדיוק.

כּוֹכָבִית

הקוראים שלי בהחלט שמו לב לזה כבר וחלקם משתמשים שוב ב"תכונה" הישנה החדשה. לאחרונה נוספה מערכת דירוג לפוסטים בבלוג, לפיה כל קורא יכול לדרג את הפוסט המתאים עם עד חמישה כוכבים.

הפעם אני משתמש ב-Rate my Post - WP Rating System וזה בגרסה מאוד מצומצמת, כי אני מעריך את הדירוגים רק במידה שהתוסף הזה מציג את הדירוג הממוצע ואת מספר הדירוגים שניתנו מעל הפוסט בבלוג.

זה אמור לתת לי איזשהו משוב נוסף לקוראים וגם לגרום לקוראים חדשים להיות סקרנים לגבי פוסט כזה או אחר בבלוג.

אם תדרג פוסט בבלוג עם פחות משלושה כוכבים, המערכת תבקש ממך גם להשאיר סיבה אנונימית - אך אף אחד לא עשה זאת עדיין.

עכשיו אני שוב נרגש לראות אם וכיצד הגימיק החדש הזה ישמש?


את ההודעה שלך אלי

עד כמה הפוסט הזה היה מועיל?

לחץ על הכוכבים כדי לדרג את הפוסט!

דירוג ממוצע 4.5 / 5. מספר ביקורות: 8

אין ביקורות עדיין.

אני מצטער שהפוסט לא עזר לך!

תן לי לשפר את הפוסט הזה!

איך אני יכול לשפר את הפוסט הזה?

צפיות בעמוד: 3 | היום: 1 | נספר מאז 22.10.2023 באוקטובר XNUMX

לַחֲלוֹק:

  • השגיאה במערכת מופיעה עם הופעה חדשה בכל דור. יש לקחת בחשבון גם עיכוב בזמן; הרי הנבלים של היום לא עוצבו על ידי ההווה, אלא על ידי רוח הזמן של העשורים האחרונים. בסך הכל, הדורות הצעירים של היום נותנים סיבה לתקווה - לפחות לדעתי.