תמונה תכונה: Sülmerstrasse
למרות מזג האוויר הלא כל כך נהדר, אני מסתובב בצפון מרכז העיר כדי "לבדוק אם הכל בסדר" - שגרה כמעט יומיומית שאני שמח לקחת על עצמי. ישנם שני מסלולים זמינים, הראשון מוביל לאורך Allee והשני לאורך Fleiner-und סולמרשטראסה.
אז אני מגיע מווילהלשטראסה היום, למרות שחסרים לי כמה דברים שאני רגיל אליהם. האס"ב ומעונות חדש התרחשו מהר, ואחריו זמן קצר אחר כך בית הספר לריקוד ברנר ועוד שני דברים מסעדות טובות יותר, ואז מגיע בית המשפט ומשהו להסתכל עליו, כלומר רהיטי פרום.
אבל אז שוב מחשיך מאוד, בית הצמר פשוט עומד מסביב - רק מואר בחנות טלקום - כמה ילדים משחקים עם כבשי העץ. ואם היית פונה ממש עכשיו, היית מגיע לסיל.
אבל אז אתה כבר ב-Fleinertorbrunnen ורואה מה עושה הכלב של האדון, שבדרך כלל יושב שם. קבצן אחד או שניים משם נמצא ה-Kaufhof, שרוב האנשים עדיין מכירים בתור הורטן או מרקור. ממול שם, מיד מתעוררת השאלה האם השוקולד המוצג עדיין מתעצבן בעליצות, או שמשהו עדיין קורה.
מבט באתר בנייה נותן תקווה, כי שם אמורה לעבור מסעדת מזון מהיר נוספת, ומיד משמאלו נמצא קניון קטן, שיחד עם הקאופהוף עוד יכול להעלות כמה הצעות מעניינות.
מימין לזה נמצאת מסעדת המזון המהיר, שאליה נכנסתי רק פעם אחת, כלומר הסניף בבריסל - בגלל בר השמפניה. אני מתעלם מהקבצן בעמדת תפילה ובמקום זאת שולט בחלון הראווה בונה סכין בְּ. ואז שוב נהיה די חשוך עד התכשיטן ביילהרץ.
כשמגיעים לקיליאנספלאץ, תמיד רואים כמה אנשים. הם נהנים מהאווירה שיוצרת התאורה בארבע חנויות של רשתות קצת יותר גדולות, ושם לא מעט אנשים עדיין קונים שוב ושוב. קפה בפינת הקייזרשטראסה משלים את ההרכב.
כשנכנסים ל-Sülmerstraße, שוב מחשיך למדי, מה שרק משתפר מעט לפני האפנמרקט. סוכנות הנסיעות בפינה כנראה תמיד הייתה שם והסטייקית החדשה ממול מביאה קצת תנועה ציבורית. ילדים משחקים משתמשים במרחב וגם מביאים תנופה לעיר.
בהמשך לאורך Sülmerstraße, אני כבר מצפה לחלונות הראווה של Optik Fickartz ושקול בקצרה האם כדאי לי ללכת לחנות התקליטים מעבר לפינה לפני שאגיע למכולת החדשה. שם אני כל הזמן שואל את עצמי למה אין לידל בכל Sülmerstraße - אחרי הכל, זה מקום המוצא של רשת הקמעונאות הזו.
כנסיית ניקולאי נראית באופק, הקבצנים הבאים לא רחוקים וממול הכנסייה תמיד הייתה - לפחות מאז שאני זוכרת את עצמי - נשיקת הצילום.
אז אנחנו כבר בברלינר פלאץ, שבעצם כבר לא קיימת, אבל מוארת בכמה מסעדות ושבה יש הרבה מה להסתכל; ותמיד קבצנים. אם אפנה כעת ל-Turmstraße, אגיע ב- אלקטרו קראוס נגמר - ותמיד יש מה להסתכל שם.
לאחרונה אפשר היה לקרוא בקולה של היילברון שאנשים כועסים על כך שהם לא יכולים להסיע את המכונית שלהם ישירות לחנויות, והמשרד הרגולטורי כנראה כבר הגיב, כי המכוניות שנוסעות דרך Fleinerstrasse ו- Sülmerstrasse הולכות וגדלות. וברור למדי שלא רק ספקים ובעלי חנויות רכשו כנראה את הזכות להחנות את המכוניות שלהם - וכנראה של כל המשפחה - מול החנות.
אני בהחלט יכול להבין שאנחנו מהשפלה שמחים להוציא 10 יורו על יין עלוב, קוקטיילים מרוככים, בירה קרה או תחליפי קפה, אבל לא נשאר יורו אחד לחניון, כי צריך לקבוע סדרי עדיפויות בחיים. עם זאת, אני רוצה לציין שחווית הקנייה הרצויה אינה מגיעה בנסיעה ישירות מול הקופה - זה מה שאנשים רבים מבלבלים עם מסעדות מזון מהיר.
אפשר גם לקרוא שיש מעט מדי חנויות בניהול בעלים כאן בהילברון. למרבה הצער, זוהי עובדה, ולדעתי נובעת מכך שכולנו מעוניינים יותר להרוויח כסף מהיר - כלומר לחסוך את אותו הכסף - מאשר להקל אחד על השני בטווח הארוך. אם אתם מתגעגעים לחנויות המנוהלות על ידי בעלים, כדאי שתתחילו לעשות קניות באלו שעדיין קיימות. לאחר מכן זה מוביל לעסקים נוספים וחדשים להתיישב בהילברון. טריטשלר משטוטגרט או Spielwaren Wiedmann מבקננג, שגם הם התיישבו בהילברון, יכולים לשמש דוגמאות טובות.
בנוסף, למרבה הצער, יש את האידיוסינקרטיה המקורית של היילברון שברגע שאתה יכול להרשות זאת אתה נוסע לשטוטגרט, מינכן או מילאנו לעשות קניות בעצמך, והם שמחים לעשות את אותו הדבר. קול היילברון מודיע.
לאחרונה אפשר היה לקרוא גם שבעלי הבית אשמים באומללות, שכן הם משכירים יותר ויותר לחנויות קבב, מכוני ציפורניים, מספרות וחנויות של יורו אחד. הנגד לכך הוא שאם לא בעל בית מרוויח הון מפחת, הוא צריך לוודא שהחנויות מושכרות - משרות פנויות לא רק נראות רע, הן גם פוגעות בבניינים.
ובשל תקנות ממשלתיות, כגון: ב. הקלת הלבנת הון מכל סוג שהוא, או כשלים עירוניים, כגון: ב.מבחינת סדר וניקיון, השוכרים, אפילו רצויים על ידי המשכירים, נוטים להתרחק ו"רק" מודלים עסקיים קצרי טווח מאוד מתעניינים ב"מיקומים הטובים". ואם המקומון מנצל את כל העניין בתאווה וממשיך לכתוב אותו רע, לא צריך להיות מופתעים מחוויות כמו ההליכה של היום מ"דרום לצפון".
מעגל הקסמים הזה יכול להישבר רק על ידי הנהלת העיר על ידי אכיפה ולאחר מכן הבטחה מתמשכת של שלום, סדר וניקיון, במיוחד במדרחוב של היילברון. כי חוזי שכירות טובים נערכים על פני עשרות שנים ולא על בסיס חודשי!
וברגע שהבטחתם זאת ולבעלי הדירות יהיה בסיס להשקעות משלהם, אז מתחילים במסע פרסום ורכישה ארוך טווח ובעיקר מבוסס שיש לו את היתרונות והיתרונות של מרכז העיר היילברון כמו הנושא שלו. מעניין, לנו בהילברון כבר יש חברת שיווק גדולה מאוד משלנו בשביל זה.
וברגע שחווית הקנייה תתחיל שוב אצלנו, אנחנו תושבי היילברון צריכים לקפוץ מעל הצל של עצמנו ולעשות שוב קניות בהיילברון בעצמנו!
אני כבר מחכה למראות הנפלאים של הרבה אנשים שמחים עם עוד יותר שקיות קניות, שמטיילים במרכז העיר ותמיד נרגעים מחווית הקניות שלהם עם משקה או אוכל טוב, רק כדי לחזור זמן קצר לאחר מכן, מחוזקים טריים, החנות הבאה לשאוף אליה.
בהילברון באמת יש לנו את כל מה שצריך בשביל זה - אנחנו צריכים גם להשתמש בזה!
